לעומת סמלי מין אחרות מהמאה ה -20, כמו מרילין מונרו ובריג'יט בארדו, לסופיה לורן היה כשרון שלא מוטל בספק למשחק, היא זכתה ב -50 פרסים במהלך הקריירה שלה, כולל אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (האישה הראשונה שעשתה זאת על תפקיד שאינו דובר אנגלית), פרס גלובוס הזהב, פרס גראמי ועוד.
בניגוד לסמלי מין אחרות שעברו מפלייבוי אחד למשנהו, סופיה לורן נשארה נשואה מגיל 22 לבעלה, מפיק הסרטים האיטלקי קרלו פונטי, עד למותו 50 שנה לאחר מכן. כשנשאלה אם אי פעם תתחתן שוב, היא ענתה כמו רומנטיקנית אמיתית: “לא, לעולם לא עוד. אי אפשר יהיה לאהוב מישהו אחר”.
בקיץ 1964, ביקר Alfred Eisenstaedt, צלם מגזין LIFE, את סופיה באחוזתה המרהיבה ברומא והתוודע לאורח החיים המפואר של כוכבת הקולנוע. סופיה נולדה בבית הרוס, משפחה מפורקת, בה אביה סירב להתחתן עם אמה, שחקנית שאפתנית שהחיים אכזבו אותה ונטש אותם, מותיר את המשפחה ללא אמצעי מחייה. יחד עם אחיה, סופיה נסעה לסבתה בנאפולי וכדי לשרוד, הם פתחו פאב בסלון של סבתם שם מכרו משקאות תוצרת בית, בעוד אחיה של סופיה שר ומנגן בפסנתר והיא ממלצרת ושוטפת כלים.
כשהייתה בת 14, סופיה השתתפה בתחרות יופי ולמרות שלא ניצחה, היא משכה את תשומת לבו של מפיק הקולנוע המצליח קרלו פונטי, שהיה מבוגר ממנה אז ב-22 שנים. מוקסם מיופייה ומהפיקחות שלה, פונטי לקח אותה תחת חסותו והתחתן איתה כעבור שבע שנים. סופיה הייתה ועודנה ידועה בזכות שנינותה החדה. הציטטה המפורסמת ביותר של לורן על דמותה החושנית, היא “כל מה שאתה רואה, אני חייבת לספגטי.”
כאשר פונטי ולורן התחתנו בשנת 1957, הוא הבטיח לה “הבית היפה בעולם”. האחוזה מהמאה ה -16 שלהם, התהדרה ב -50 חדרים, כולל בית הארחה מפואר ושטח רחב.