פוג'יטה היה אדם שקט וצנוע, אשר התבייש עמוקות בהתקפה שביצע על ארצות הברית ושנים לאחר המלחמה היא יצר קשר ידידות יוצא דופן עם אנשי ברוקינגס, עיירה מיוערת קטנה, שאת היערות שלה הפציץ. בן 85, כשהוא שכב גוסס, מועצת העיר ברוקינגס בירכה את פוג'יטה כ"שגריר של רצון טוב" והכריזה עליו כ"אזרח כבוד" של העיר.
בביקורו הראשון לאחר המלחמה בברוקינגס ב-1962, פוג'יטה נשא עמו חרב סמוראי בת 400 שנה שהועברה במשפחתו מדור לדור. הוא הגיש את החרב, שנשא עמו לאורך כל המלחמה, לברוקינגס כסמל לחרטה שלו והיא תלויה כעת בספרייה המקומית.
בתו של פוג'יטה, יוריקו אסאקורה, נזכרה שאביה היה חרד מאוד לפני אותו ביקור, אם תושבי אורגון נוטרים לו טינה ולכן הוא החליט לשאת את החרב כדי שבמידת הצורך יוכל להרגיע את זעמם בחרקירי "כיפני, הוא רצה לקחת אחריות על מה שהוא עשה" סיפרה הבת. היא נזכרת שהוא התרגש מאוד מכך שאנשי ברוקינגס התייחסו אליו בסבר פנים יפות והרעיפו עליו חיבה וכבוד שהוא חש שלא מגיעים לו.
חרב הסמוראי אשר הועברה מדור לדור במשך 400 שנה ואשר פוג'יטה נשא עמו גם בעת הפצצתו ברוקינגס – אותה הוא לא העביר לבנו, אלא העניק את הרכוש היקר ביותר של משפחתו לעיר ברוקינגס.
ברוקינגס היא עיירה נידחת עם 5,400 תושבים בחוף הדרומי של אורגון, המתפרנסת מכריתת עצים וחקלאות. מסתבר שיש לה מבחר גדול מאד של ספרים על יפן בספרייה המקומית. "הוא תרם כסף לספרייה כדי לרכוש ספרים על יפן לילדים, כדי למנוע מלחמה נוספת בין ארצות הברית ליפן", גילתה ננסי ברנדלר, ראש עיריית ברוקינגס "הוא היה מאוד צנוע ותמיד קידם את רעיון השלום בין ארצות הברית ליפן".