כולנו יודעים להכין פסטה ומכירים אותה גם כמאכל שניתן להכין מהר ובקלות, אבל בכפרים העתיקים של סרדיניה, שבהם אומנות הפסטה בעבודת יד היא למעשה טקס מקודש, יש סודות להכנתה ששורשיהם באבות אבותיהם.

אלה הצורות היפות והמורכבות ביותר שמעולם לא ראיתם; פסטה קלועה, נמתחת ומעוותת באמצעות טכניקות מהפנטות. האם ידעתם שיש רק שלוש נשים שעדיין מכינות את אחת הפסטות הנדירות ביותר על פני כדור הארץ? אלה המתכונים הנעלמים של זקני איטליה, שהועברו במשך דורות על ידי נשים סרדיניות ואיטלקיות (ואולי גם כמה גברים).
ספר שיצא לאחרונה על ה"סבתות של הפסטה" Pasta Grannies, מגלה לנו טפח ממומחיות קולינרית זו שלהן.
למשל, Andarinos, פסטה המיוצרת רק בכפר סרדיני אחד, ספירלות עדינות מעוותות ביד ומיובשות בשמש. המתכון של אנדרינוס ידוע רק בכפר אחד קטן בשם Usini. הפסטה עשויה מבצק פשוט; קמח סולת מחיטת דורום, מים חמים ומלח – ואז היא מתפתלת באלגנטיות לספירלות, מגולגלת בחוטים קטנים של הבצק על גבי משטח מקומט. המפתח הוא לשמור על לחות נכונה של הבצק. מגישים עם פירות ים וזילוף נדיב של בוטרגה סרדינית.
או למשל מה שעשוי להיות זן הפסטה הנדיר והמסובך ביותר בעולם – Filindeu, שם מלודי שמשמעותו "חוטי האל". נראה כי רק מעטות הנשים השולטות בהליך ההכנה המדהים הזה, שהועבר מאם לבת במשך למעלה מ-300 שנה. הפסטה מיוצרת מסולת חיטת דורום, מים ומלח והבצק מעובד במשך זמן רב, עד שהיד "מרגישה אותו". זה הדבר שמעניק לפילינדו את ההילה המיסטית שלו: אין שום אינדיקציה מדויקת שאתה עושה את זה נכון – ואז יוצרים חוטים דקים ודקים יותר, ומגיעים לכ-256 חוטים דקים במיוחד: "חוטי האל". יצירת אמנות, שאפילו השפים הנודעים לא הצליחו להתמודד איתה, כמו ג'יימי אוליבר המסכן שנאבק עם הבצק במשך דקות ארוכות. זו מסורת מקודשת לשבור את הפילינדו, להרתיח אותו במרק בשר כבש ואז לכסות אותו בגבינת פקורינו. יש רק קומץ הנשים שיודעות את הטכניקה המיוחדת הזו.
מנחם לדעת שיש עדיין משהו שמכונה אוטומטית לא יכולה לשחזר, שרק הקסם של היד האנושית יכול ליצור.