עבודתו הראשונה בסגנון שבזכותו יזכה מאוחר יותר להכרה בינלאומית, נעשתה כנער; בזמן ששהה במקלט במהלך מלחמת המפרץ 1990-91, הוא השתמש בסימן הרדיואקטיבי כדי ליצור דיוקן מינימליסטי של סאדם חוסיין.
עבודתו של בר פשוטה בצורה מטעה: הצבעים שטוחים, פרטים מינימליים ואימג’ נגטיבי – תמונות שלעתים קרובות נושאות משמעויות כפולות שאינן גלויות מיד.
בר עצמו מתאר את גישתו “תקשורת מקסימלית עם מינימום אלמנטים.” הוא משווה את עבודתו לסרטים האילמים של צ’רלי צ’פלין ואומר שהיכולת של צ’פלין ‘לספר סיפורים ללא מילים’ היא משהו שהוא מנסה לחקות בעבודתו שלו.
את עבודתיו אפשר לראות במיטב העיתונים והמגזינים – Time Out London, BBC, Random House, The Observer, The Economist ו- Wallpaper*.