נפוליאון הוגלה לאי הבריטי סנט הלנה, לאחר תבוסתו בקרב ווטרלו. על האי הזה הוא הורעל למוות בארסן על ידי שוביו. משום מה, הרופא של נפוליאון החליט להסיר את איבר מינו במהלך נתיחת הגופה ולתת אותו לכומר. כך החל המסע של הפין של נפוליאון.
הכומר, Vignali, זיהה את ערך השריד והבריח אותו לקורסיקה, שם הוא נשמר על ידי חבריו הכמרים עד שנת 1916. אספן ספרים ועתיקות מכובד מלונדון הגיע למנזר וקנה את כל אוסף המזכרות של Vignali, לרבות את איברו של נפוליאון, אשר הוצג בניו יורק בשנת 1927 וזכה לתיאור בעיתון שהוא דומה למשהו "כמו רצועת נעלי עור או צלופח מצומק", יחד עם תיאורים לועגים לגודלו הקטן.
בהמשך למסע, הפין מצא דרכו לבית מכירות הפומביות כריסטי, אשר לא הצליח למכור אותו לאף אחד. עיתון בריטי אחד שסיקר את האירוע הכושל, נתן לידיעה את הכותרת: "לא הערב, ג'וזפין!"
לבסוף בשנת 1977, נרכש האיבר תמורת 3000 דולר במכירה פומבית, על ידי ד"ר ג'ון לטימר, אורולוג מוביל יליד ניו ג'רזי. מאז, הפין לא נראה בציבור. לטימר מסתבר, קנה אותו בכוונה לשים קץ ללעג לו זכה והוא מחזיק אותו בארגז בארון שלו בניו ג'רזי.
אגב, מישהו כתב ספר שלם על זה שנקרא Napoleon’s Privates: 2,500 Years of History Unzipped.