אדוארד בלוך (נולד ב-1872 בצ'כיה) היה רופא אוסטרי בן למשפחת רופאים. הוא פתח מרפאה בשנת 1899 בעיר לינץ באוסטריה. הוא ניחן ברגישות מיוחדת לסבלם של אנשים וראה את ייעודו בהקלת סבלם. לכן זכה לאהדה רבה, במיוחד בקרב המעמדות החברתיים הנמוכים והעניים, בהם טיפל לעתים קרובות בחינם. אחת המשפחות בהן טיפל, הייתה משפחת היטלר, אשר בגלל המצב הכלכלי הירוד שלה, בלוך לא גבה ממנה תשלום עבור הטיפול. הוא טיפל במשפחתו הראשונה של האב, אלואיס שיקלגרובר ואחר כך באלואיס קלרה אשר הייתה אשתו השנייה וגם בשני ילדיהם, שאחד מהם הפך לפיהרר של גרמניה.
ב-1907 ביקרה קלרה את בלוך במרפאתו, כשהיא מתלוננת בקולה השקט והשלו הרגיל, על כאבים בחזה. עד מהרה התגלה שלקלרה יש גידול סרטני שהתפשט בשד. היא עברה כריתת שד באותה שנה אך נפטרה ב-21 בדצמבר של אותה שנה.
בלוך טיפל במסירות רבה בקלרה היטלר, אותה זכר כאישה מאוד “חסודה, חביבה ומאד צנועה”. ברבות הימים סיפר שהתכונה הבולטת ביותר של היטלר הייתה אהבתו לאמו: “היטלר לא היה ילד של אמא במובן הרגיל, אבל מעולם לא הייתי עד לקשר חזק יותר. אהבתם הייתה הדדית. קלרה היטלר העריצה את בנה. היא עודדה אותו בדרכו, לאורך כל הדרך. היא התפעלה מהציורים והרישומים שלו בצבעי מים ותמכה בשאיפותיו האמנותיות, בניגוד לאביו”. הוא סיפר עוד שהיטלר, אז בן 18, קיבל את הבשורה על מות אמו, מסרטן השד, כשהייתה בת 47 – בצורה הכי קשה שהוא ראה מעודו.
היטלר זכר לו זאת וגמל לו על כך. הוא כינה אותו “יהודי אציל” ובשמת 1938 כשאוסטריה סופחה לגרמניה, הוא זכה להגנה מיוחדת של הגסטפו, תחת ההשגחה האישית של היטלר, אשר אמר ש”אם היו יותר יהודים כמוהו (בלוך), אז האנטישמיות לא הייתה קיימת”. השלטון הנאצי הניח לו להגר לארה”ב ומשפחתו גם הצליחה למכור את ביתם בשווי שוק. בשנת 1940 היגר בלוך לארה”ב והתיישב בברונקס, ניו יורק, שם נפטר ב-1 ביוני 1945 מסרטן הקיבה, בדיוק חודש לאחר שהיטלר התאבד בבונקר הברלינאי שלו.
בזיכרונותיו של אדוארד, שכתב לעת זקנה בניו יורק, הוא מספר על רגשותיו וכאבו העז של היטלר הצעיר על סבלה ומותה של אמו ותוהה, איך יכול מישהו שמסוגל לרגשות אנושיים כאלה, לבצע מעשים כל כך מרושעים ובלתי אנושיים? הוא מספר כי אדולף היטלר הנער היה שקט, מנומס ולבוש בקפידה. הוא נהג להמתין בסבלנות בחדר ההמתנה עד שהגיע תורו ותמיד הודה לרופא בנימוס. הוא היה גבוה וחיוור ונראה מבוגר מגילו. עיניו שירש מאמו היו גדולות, מלנכוליות ומהורהרות. במידה רבה מאוד, הילד הזה חי בתוך עצמו.
בשנת 2009, פורסם ספר שחיבר Joachim Riecker, בו טען כי היטלר האשים את בלוך במות אמו וטען כי הוא הרעיל אותה וכי השואה התרחשה כנקמה על ידי היטלר, שפיתח מאז מות אמו, שנאה ליהודים בעטיו של הרופא שהרעיל אותה. תיאוריה זו (בה תמך גם ההיסטוריון רודולף ביניון) עומדת בסתירה למעמד הבלעדי והיוצא מהכלל שקיבלה משפחתו של בלוך, תחת השלטון הנאצי ואת הסיוע שקיבל מהיטלר אישית, תחת פיקוחו של מרטין בורמן, אותו מינה היטלר לטפל בענייניו של בלוך, בין היתר בהגירתו לארה”ב.