כשמדברים על ההיסטוריה של העבדות בעולם, קל לדמיין בעיקר את הסחר בעבדים מאפריקה שמדרום לסהרה. אבל במשך מאות שנים התקיימה גם תופעה אחרת, מוכרת פחות: אירופים נוצרים שנשבו בידי קורסארים (פירטים) מצפון אפריקה ונמכרו לעבדות.
מהמאה ה־16 ועד ראשית המאה ה־19 פעלו לאורך חופי צפון אפריקה – בעיקר מאלג'יר, תוניס, טריפולי ומרוקו – קורסארים שפשטו על ספינות ועל יישובים לאורך חופי אירופה. הם הגיעו לאיטליה, ספרד, צרפת והאיים הבריטיים, ואף רחוק יותר.
הם לכדו בשבי גברים, נשים וילדים, חלקם נמכרו לעבודה, אחרים הועסקו בבנייה, בחקלאות, במכרות או על ספינות, ונשים שימשו גם כמשרתות וכפילגשים. שבויים בעלי ערך מיוחד הוחזקו בתקווה שמשפחותיהם ישלמו כופר עבור שחרורם.
אחת הפשיטות המדהימות ביותר התרחשה ב־1627, כאשר קורסארים מצפון אפריקה הגיעו לאיסלנד, תקפו יישובים לאורך החוף ולקחו מאות אנשים בשבי.
ארבע שנים מאוחר יותר, ב־1631, הותקף הכפר Baltimore בדרום אירלנד. עשרות מתושביו נלקחו והועברו לצפון אפריקה.
עבור תושבי עיירות החוף באירופה, האפשרות להילכד הייתה מוחשית כל כך עד שבמקומות מסוימים הוקמו מגדלי שמירה ומערכות התרעה מפני ספינות הקורסארים.
כמה אירופים נשבו?
ההיסטוריון האמריקאי Robert C. Davis, בספרו Christian Slaves, Muslim Masters: White Slavery in the Mediterranean, the Barbary Coast, and Italy, 1500–1800, העריך שבין מיליון ל־1.25 מיליון אירופים נפלו בשבי ונעשו לעבדים בצפון אפריקה בין 1500 ל־1800. ההערכה כוללת אנשים מצרפת ואיטליה ועד ספרד, הולנד, בריטניה ואפילו איסלנד.
גברים, נשים וילדים נלכדו במידה כה הרסנית, שמספר עצום של עיירות חוף ים אירופאיות ננטשו.
לאן נעלמו השבויים?
חלקם הגיעו לשווקים בערי צפון אפריקה. אחרים הועברו ישירות לארמונות ולבתי עשירים.
במרוקו של הסולטאן מולאי איסמעיל, למשל, התקיימה אוכלוסייה גדולה מאד של עבדים ממקורות שונים באירופה.
חלק מהשבויים חיו במרוקו שנים רבות כל כך, עד שאנשים שנלכדו בילדות בילו שם למעשה את כל חייהם הבוגרים. חלק מהאירופים שנשבו בצפון אפריקה המירו את דתם לאסלאם כדי לנסות לשפר את מצבם.
בתחילת המאה ה-19, ארצות הברית ובריטניה התאחדו כדי להילחם בהם ולמנוע מהפיראטים הללו ללכוד ולהפוך לבנים לעבדים. מדינות אירופה חתמו בפריז בשנת 1904 על הסכם שיתוף פעולה בינלאומי להילחם בתופעת העבדים הלבנים.
העבדות מסתבר לא הייתה מערכת שהתנהלה בכיוון אחד.
הסחר הטרנס־סהרי והסחר באוקיינוס ההודי העבירו במשך מאות שנים מספרים עצומים של אפריקאים משועבדים, והסחר האטלנטי הוביל מיליוני אפריקאים לעבדות ביבשת אמריקה. במקביל התקיימו מערכות אחרות של שבי ועבדות, ובהן גם השעבוד של אירופים בצפון אפריקה.
אין כאן צורך להשוות בין הטרגדיות או ליצור "תחרות" בין סוגי העבדות. הנקודה ההיסטורית הפשוטה יותר היא שעבדות הייתה מערכת גלובלית של כוח, כסף ומלחמה – והיא לא הייתה מוגבלת ליבשת אחת.
ההיסטוריה, כרגיל, מורכבת יותר ממה שמלמדים אותנו.
