הסקיצה המקורית של פסל החרות: אשה מוסלמית, פלאחית מצרייה

זה עשוי להפתיע את הבקיאים בהיסטוריה, המכירים טוב יותר את השורשים הצרפתים של הפסל, מאשר את שורשיו הערבים. אחרי הכל, את הקונסטרוקציה של הפסל תכנן אלכסנדר-גוסטב אייפל (כן, מתכנן מגדל אייפל) וגברת החירות המונומנטלית הוענקה לארצות הברית על ידי מדינת צרפת, לחגיגת ה-Centennial שלה, כדי להנציח את הברית של שתי המדינות, אשר נוצרה במהלך המהפכה הצרפתית.

הצרפתים אורזים את פסל החרות, בכדי להעתיקו לחופי אמריקה

מעצב הפסל, פרדריק-אוגוסט ברתולדי, היה גם צרפתי, אבל הוא מצא השראה ליצירתו במקום שונה לגמרי: מצרים. בשנת 1855, הוא בקר מונומנטים ענקיים הפזורים במצריים, ברתולדי הוקסם מהארכיטקטורה העתיקה ופיתח תשוקה למה שכינה "מבני ציבור גדולים בקנה מידה קולוסלי". בהמשך, הוא תיעל את התשוקה הזו שלו, להצעה לאנדרטה עבור חנוכת תעלת סואץ. ברתולדי פינטז אנדרטה אדירה, שמציעה אישה בחלוק שהינו לבוש מיצרי, שתייצג את מצרים כשהיא עומדת בחופי פורט סעיד, העיר בתחנה הסופית הצפונית של תעלת סואץ במצרים. ברתולדי שאב מהאמנות היוונית הקדומה, את הרעיון לדמות בשם Libertas, שנהגה לעמוד בחוף המצרי. פסל הדמות המוכרת לנו ולאמריקאים כיום, בדמות האיכרה המצרייה, אמור היה להתנשא לגובה של 86 מטרים, כשהבסיס שלו מתנשא לגובה של 48 מטרים, לבושה חלוק מצרי ונושאת לפיד. האמן כתב את שמה על-גבי מודלים מוקדמים של הפסל: "מצרים נשיאת האור לאסיה".

Frédéric-Auguste Bartholdi

ברתולדי השקיע כמויות עצומות של זמן וכסף ליצירת הפאלחית המצרייה כ"אלילה קולוסאלית", שתהווה ציון דרך לבאים לחופי מצריים. המצרים היו להוטים פחות על הרעיון של ברתולדי והשליט המצרי איסמעיל פחה, דחה את התכנית מאחר והיא הייתה יקרה מדי.

בסופו של דבר, מגדלור ענק הותקן בפורט סעיד, במקום פסל החרות המצרי. אבל ברתולדי לא התייאש. הוא הפליג לאמריקה עם סקיצות של האשה המוסלמית, בסופו של דבר הוא שינה את ייעודו של הרעיון שלו והפלאחית המוסלמית הפכה לגברת החרות, “Liberty Enlightening the World” השם הרשמי של הפסל, המשקיף מנמל ניו יורק מאז 1886.