אדריכל הנוף הספרדי Fernando Caruncho, מהשמות הבולטים בעולם בתכנון גנים, הלך לעולמו בגיל 68. במהלך הקריירה הבינלאומית שלו יצר יותר מ־150 פרויקטים, שבהם הפך את הגן למרחב אדריכלי של ממש – כזה המבוסס על אור, מים, צמחייה, גיאומטריה ויחסי גומלין עם הנוף. Caruncho נולד במדריד ולמד פילוסופיה באוניברסיטה האוטונומית של מדריד. בהמשך למד אדריכלות נוף בבית הספר הפרטי Castillo de Batres, וב־1979 הקים את הסטודיו שלו. עבודתו הושפעה עמוקות מהפילוסופיה היוונית, מהשירה, מהמוזיקה ומהציור ובעיקר מהאופן שבו אור ומרחב משנים את תפיסת האדם כשהוא נע בתוך הגן.
הפריצה המקצועית שלו הגיעה כבר בגיל 21, לאחר שתכנן גן יפני עבור בית שתכנן האדריכל Richard Neutra. הגן זכה לחשיפה ב־Vogue הצרפתי והפך אותו לשם מוכר בעולם העיצוב. בין הפרויקטים המזוהים עמו נמצאים גנים בספרד, ארצות הברית, יפן, ניו זילנד, איטליה ושווייץ. אחד המרשימים שבהם הוא Garden of the Seven Mountains מעל אגם לוגאנו: גן מדורג שנבנה על מדרון תלול ומשקיף על יער מוגן, האגם ופסגותיהם של שבעה הרים. המתחם כולל טרסות, גרמי מדרגות סימטריים, בריכות מים ובריכה חצי־עגולה שחלקה מוסתר במערה מתחת לבריכת השחייה.
הוא נהג לתאר את עבודתו כ״רטט של האור״. לדבריו, הגן משתנה ללא הרף בהתאם לתנועת השמש, להשתקפויות המים ולתנועת המבקר במרחב. לכן, למרות המראה המדויק והמינימליסטי של גניו, הם אינם סטטיים: הם משתנים בכל רגע.
בין עבודותיו הבולטות ניתן למנות גם את Jardines de Pereda בסנטנדר, שנוצרו בשיתוף עם Fundación Botín, ואת Casa Caruncho במדריד – ביתו הפרטי, שאותו תכנן לצד הגן.

הבית והגן מעל אגם לוגאנו

גבוה בהרים, מעל אגם לוגאנו בשווייץ, יצר אדריכל הנוף הספרדי Fernando Caruncho גן דרמטי ומינימליסטי, שנראה כאילו היה שם מאז ומעולם. כדי להתאים את הבית לנוף יוצא הדופן, התבקש Caruncho לתכנן לא רק את הגן – אלא גם את הבית עצמו. האתר, בשטח של כ־10 דונם, משקיף על צמרותיו של יער מוגן המשתרע לאורך כ־16 קילומטרים, וממסגר את הנוף אל מול פסגותיהם של שבעה הרים. השיפוע התלול הפך לאתגר תכנוני, אך גם להזדמנות: במקום להילחם בטופוגרפיה, Caruncho עבד איתה ויצר מערכת של טרסות, מדרגות, מים וצמחייה.
שני גרמי מדרגות סימטריים מובילים אל בריכה חצי־עגולה. חלקה של הבריכה מוסתר בתוך מערה שמתחת לבריכת השחייה, וכך נוצרת תחושה של גן שהוא בעת ובעונה אחת פתוח וסגור, טבעי ומדויק. עבור Caruncho, הגן אינו אוסף של צמחים אלא קומפוזיציה של אור, מים, ירוק ומרחב. הוא מתאר את עבודתו כעיסוק ב״רטט של האור״ – באופן שבו האור משתנה כשהמבקר נע בין הטרסות, משתקף במים ומגלה בכל פעם מרקמים אחרים של עלים, דשא ואבן.

צילום: Ricardo Labougle