בית הגלגלים הוקם בלב שכונת מגורים. המסות המוארכות של הבניין עונות לתנועה הפיסית של המשתמשים, רובם בכיסאות גלגלים והן מחולקות באופן המקל על ההתמצאות בבית.

כמאה שנים עברו מאז נהגה המודרניזם, אך ההשפעה של הזרם עדיין ניכרת בכל מקום, ומהווה את הבסיס לאדריכלות כפי שאנו מכירים אותה כיום. הפונקציונאליות ופשטות הקווים תאמו למשתמש אוניברסאלי, אידיאלי חסר שם וזהות, בדומה לדמות האדם בעל המידות האידיאליות, הוא ה”מודולור” הידוע של לה קורבוזיה. השאלה היא כיצד אדריכלות שכזו, אדריכלות מודרניסטית, יכולה להתאים גם לאדם החורג מהמידות הסטנדרטיות ושניידותו בחלל אחרת? הפונקציונאליות ופשטות הקווים תאמו למשתמש אוניברסאלי, אידיאלי חסר שם וזהות, בדומה לדמות האדם בעל המידות האידיאליות, הוא ה”מודולור” הידוע של לה קורבוזיה. השאלה היא כיצד אדריכלות שכזו, אדריכלות מודרניסטית, יכולה להתאים גם לאדם החורג מהמידות הסטנדרטיות ושניידותו בחלל אחרת?

דוגמא טובה לכך היא “בית הגלגלים”. המבנה הממוקם בהרצליה, קרוי על שם העמותה שייסדה אותו והניזונה מתרומות. הבית מהווה נקודת מפגש לילדים ובוגרים בעלי שיתוק מוחין ומחלות נוספות הפוגעות ביכולת התנועה. חניכי העמותה המגיעים אליו מכל חלקי הארץ לצרכי פעילויות, מפגש, ואפילו לינה, וזקוקים למקום שיכול לענות על צרכיהם הסיעודיים והפונקציונאליים, כמו גם להוות “בית” במובן הרחב של המילה. המתכננים, “החדר אדריכלים”, הידועים בקו הניאו מודרניסטי שלהם .אתגרו את שאלת המפגש בין הסגנון המודרניסטי לבין הארכיטקטורה לבעלי צרכים מיוחדים.

בית הגלגלים הוקם בלב שכונת מגורים, על מגרש צר ומאורך שנתרם על ידי עיריית הרצליה לטובת העמותה. הבניין מתאים עצמו לפרופורציות המגרש באמצעות שתי מסות מקבילות ומתוחות לאורכו. המסות המוארכות עונות לתנועה הפיזית של המשתמשים, רובם בכיסאות גלגלים.

המסות מחולקות באופן המקל על ההתמצאות בבית. מסה אחת מכילה את הפונקציות הציבוריות ואילו השנייה מכילה את החללים הפרטיים, קרי: את חדרי השינה של החניכים. המסה הציבורית הגבוהה פונה לכיוון הכביש הראשי ומגוננת על הבניין, ואילו המסה הפרטית הנמוכה נפתחת אל השכונה. צורת סידור המסות במגרש מגדירה חצר קדמית משמעותית ורחבה, אשר במזג אוויר טוב מתקיימות בתחומה הפעילויות החברתיות של הבית. חזית המסות לכיוון החצר משופעת ומשתלבת בזוויתיות אזור הכניסה הראשי לבית.

הבית מתוכנן כך, שרוב שטחי הפעילות של החניכים מצויים במפלס הקרקע, על מנת להקל עליהם את השימוש. בחלל הציבורי הם נהנים מחדר אורחים גדול בעל חלל כפול ומרשים, מחדר פעילויות וממטבח המכיל שני אזורי עבודה, לעבודה משותפת של החניכים והמתנדבים. מפלס עבודה אחד מיועד למדריכים ואילו השני משמש את הישובים בכיסאות הגלגלים. הקומה העליונה מכילה חדר מחשבים, ספריה ואת משרדי הנהלת העמותה.

הבית מתוכנן כך, שרוב שטחי הפעילות של החניכים מצויים במפלס הקרקע, על מנת להקל עליהם את השימוש. בחלל הציבורי הם נהנים מחדר אורחים גדול בעל חלל כפול ומרשים, מחדר פעילויות וממטבח המכיל שני אזורי עבודה, לעבודה משותפת של החניכים והמתנדבים.

חדר אורחים, לב הפעילות של הבית, זכה לכינוי “הפיאצה” (הכיכר), כיוון שחללו הכפול נצפה על ידי באי הספרייה, חדר המחשבים והמשרדים שבקומה העליונה. חדר האורחים מתחבר ישירות למטבח ולחדר הפעילות שבקומת הקרקע. על מנת להשאירו מואר רוב שעות היום, ממוקם בתקרתו סקיילייט הפונה לכיוון דרום. הסקיילייט מכניס אור מסונן ונעים דרך ארובת האור, שוטף את דופן החלל ומאיר בכך את חיפוי הקיר והתקרה. פאנלים צבעוניים, אשר מעבר לתרומתם הויזואלית, מהווים גם בידוד אקוסטי. בחזית חדר האורחים מוקם חלון רחב מימדים המובלט קמעה מן החזית וצופה אל החצר המונמכת. המפגש בין “הפיאצה” לבין החצר מדגיש את הרגישות אותה מראה הבית כלפי משתמשיו. לכאורה, זוהי נקודת תצפית אל החצר, אך למעשה החלון מעניק לחניכים, הרגילים להסתכל על המציאות מגובה כסא הגלגלים, הזדמנות להתנתק מהבית ולצוף מעל החצר.

חדרי השינה בנויים עם ספסלי עץ המאפשרים גמישות בהתארגנות לשינה.

קומת המרתף החפורה מכילה חדרי פעילויות נוספים לחניכים כגון קרמיקה, אמנות וחדר כושר, שנקבעו במפלס התחתון על מנת למנוע מהבניין לצמוח גבוה ביחס לבינוי הסובב מחד גיסא, ומאידך גיסא, כדי לאפשר נגישות טובה יותר לחניכים.

האזור הפרטי של הבית, בו ממוקמים חדרי השינה של החניכים, נמצא גם הוא בקומת הקרקע. את ארבעת חדרי השינה המסודרים בשורה ניתן לאחד ולהפריד באמצעות מחיצות, בהתאם לכמות החניכים ולקבוצות המגיעות לבית. תחלופת השוהים דורשת התמודדות עם צרכים שונים של החניכים במקום, בין אם מדובר באירוח יומי או בשהייה למשך סוף השבוע ומכאן חשיבות גמישות החדרים. המיטות עליהן ישנים החניכים רחוקות מלהיות סיעודיות והן מעין דרגשים הפרושים לכל אורך החדר ועליהם מזרונים. המזרנים הצבעוניים ניתנים להזזה ולסידור מחדש, כך שניתן לשחק איתם ולהעניק באמצעותם ביטוי אישי לחניכים בבואם לבית.

את שני חלקי הבית מקשרת רמפה, המוצבת ביניהן. חמשת מהלכי הרמפה משמשים רקע ויזואלי לפעילויות הבית. את הרמפה מחלקים מישורים אנכיים ממגוון החומרים המחזקים את נוכחותה בחלל הבית. במישור הקדמי מצוי מעקה בנוי נמוך המאפשר לאדם הנע לאורכו בכיסא גלגלים להציץ לעבר ה”פיאצה” ללא מאמץ. את חלקי הרמפה מפרידים כבלי פלדה מתוחים ואנכיים, המוארים על ידי סקיילייט הממוקם בגג הבית, היוצר מפל אור עדין ושקוף. דרך כבלי הפלדה מציצים לוחות עץ סיבית הממוקמים בדופן הרמפה, עליהם תלויות היצירות והציורים של החניכים.

בחזית חדר האורחים חלון רחב מימדים המובלט קמעה מן החזית וצופה אל החצר המונמכת. לכאורה, זוהי נקודת תצפית אל החצר, אך למעשה החלון מעניק לחניכים, הרגילים להסתכל על המציאות מגובה כסא הגלגלים, הזדמנות להתנתק מהבית ולצוף מעל החצר.

המסות הריבועיות, החלונות האופקיים, ובייחוד .הקווים ההמשכיים של הרמפה מזכירים את יצירת המופת של הארכיטקטורה המודרניסטית ‘וילה סבואה’ בתכנון לה קורבוזיה. שם הרמפה אינה אמצעי תנועה בלבד או אובייקט פיסולי בחלל, אלא אלמנט מרכזי המחולל את רצף החללים פיזי והפואטי בוילה. לעומת זאת, הרמפה ב”בית הגלגלים” מסמלת את גישת החופש התנועתי שמקרין הבית כלפי משתמשיו. ואכן, אף על פי שהצעירים יכולים לנוע בקלות יתרה בין הקומות באמצעות המעלית, הרי שהעצמאות התנועתית שהרמפה מאפשרת גורמת לה להיות פופולארית ומועדפת.

לכאורה, התבסס הסגנון המודרניסטי על האמונה כי קיים “האדם האוניברסאלי” שעל התכנון להתאים לו. לכאורה, נראה היה שבית כ”בית הגלגלים”, הנוקט בגישה הומניסטית כלפי משתמשיו, היה מתרחק מסגנון שמיועד לאותו משתמש אידיאלי. אולם לא רק שאין בבית צרימה בחיבור בין שתי הגישות, אלא ניתן לראות בו גשר או אפילו גלגול מחודש של המודרניזם, שנתפס כקר וכאנליטי. שכן למעשה, המודרניזם האדריכלי שנבע מתוך המצאת הבטון המזוין, אינו אלא התשתית הנכונה ביותר לבנייה הומניסטית. החופש שהעניקה הטכנולוגיה החדשה, על פיה בניין נסמך על עמודים וקורות בלבד, אפשר את הענקת החופש התנועתי בתוך הבית, ובנוסף גם אפשר לאדריכלים לעשות מ”בית הגלגלים” בית של ממש.

בית הגלגלים
הרצליה-פיתוח, ישראל
החדר אדריכלים
מנהל פרויקט  איציק סוקולוב
מהנדס  ד”ר אוריאל הרמל
לקוח  עמותת ש”י בית הגלגלים
מנכ”ל  אברמי טורם
אחראי בינוי  אלישע טל
שנת ההקמה  2011
שטח בנוי  כ 1500 מ”ר
שטח פיתוח  כ 750 מ”ר
השטח נתרם על ידי עיריית הרצליה