בית חקלאי כפרי, בן 200 מ”ר, נבנה בשלהי המאה ה- 19. למרות שהבית אופיין בכמה אלמנטים מעניינים, כגון חללים מקומרים, במשך השנים הבית הפך לעבודת טלאים שיצרה גיבוב אדריכלי וחללים פנימיים חשוכים המנותקים מהחוץ. באדריכלים הפכו את הבית העתיק לבית מואר ומאוורר היטב, עם זיקה חזקה לחוץ. כך, התוספת החדשה נבנתה מאבן ירושלמית וזכוכית. למרות הכללים המקומיים המוקפדים לבניה בעיקר באבן, שולבה בה גם לא מעט זכוכית.

השפה האדריכלית של הבית המחודש – עכשווית, מנוגדת לשפה ההיסטורית הקיימת ועם זאת, נשמרה השפה החומרית הפשוטה והחזקה שהייתה קיימת בבית.

הבית מוקף בגינה חדשה עם פתחים ליצירת זיקה חזקה לחוץ. צילום: אילן נחום

האגף החדש, תוספת למבנה החקלאי המקורי. צילום: אילן נחום

העיצוב הכיל פלטת חומרים חדשה שכללה בטון חשוף, זכוכית, עץ וטיח טקסטואלי. הבטון, שיכול להיתפס כחומר קר ונוקשה, הפך לחומר רך ועשיר על ידי שימוש בגימורים שונים. קירות הבטון החדשים, אשר צמחו מקומת המרתף והצטרפו לקיר האבן שמעל, ניחנו בטקסטורה שהביעה את תהליך העשייה. העץ המחוספס יצר טקסטורה ואקראיות. מנגד, מדרגות הבטון והרצפה הוחלקו והוברשו. הגימורים של רוב חדרי הרחצה יצרו אחידות והמשכיות בשל השימוש בטיח המרוקאי המסורתי טאדלק המאופיין בצבעוניות ובטקסטורה עשירה.

מבט מהסלון החוצה. צילום: אילן נחום

כמה מהקירות של החללים המקומרים הוסרו כדי ליצור המשכיות וזיקה חזקה לחוץ תוך הכנסת אור טבעי לחללי הפנים. על מנת להדגיש את הטקטוניות הפשוטה של הצורות ההיסטוריות, החללים החדשים בגימור טיח לבן.
מעל גרם המדרגות החדש, יצרו האדריכלים מעבר של אור טבעי, אשר מדגיש את פני השטח הטקסטואליים של האבן ומבעדו ניתן לראות את עצי הדקל, הברושים והשמיים. העצים הם חלק מהגינה העשירה הנראית מבעד לקירות הזכוכית.
“תוך חיפוש ההרמוניה בין הישן לחדש, יצרנו בית מגורים כפרי עכשווי”, אומר האדריכל מתי רוזנשיין. הפרוגראמה כללה סלון, פינת אוכל, מטבח, חדר משפחה, חדר שינה ראשי ו- 3 חדרי שינה לילדים, תוך הוספת 50 מ”ר למבנה הקיים.

מדרגות חדשות וחריץ תאורה לשטיפת קיר האבן ששוקם באור טבעי. צילום: יעל האן

חדר שירותי ההורים בגמר טיח דאדלאק. צילום: יעל האן

תכנון: אדריכל מתי רוזנשיין
צילומים: יעל האן, אילן נחום
עיצוב הסיפריה על ידי צופית ויינפלד-פליישמן