דמיינו בוטיק יוקרתי בצורת ספינה ענקית העוגנת ברחוב עיר, או חנות תכשיטים שנפתחת כשפיל בגודל טבעי צועד החוצה. אלו הן דוגמאות אמיתיות לחזיתות ייחודיות, סוריאליסטיות ופיסוליות מבחינה קונספטואלית ברחבי העולם. רחוקות מגימיקים של מיתוג גרידא, חזיתות אלו מזמינות עוברים ושבים להכנס לסיפור או אפילו לנוף חלומי עוד לפני שהם נכנסים פנימה.

 

 

 

 

 

מורשת 'SITE' ושורשי היצירתיות הקמעונאית

תקדים למגמה הזו אלה ניתן לייחס לתחילת שנות ה-70, כאשר ג'יימס ווינס וסטודיו האדריכלות שלו SITE, מניו יורק, עיצבו סדרה של חזיתות טעונות מבחינה קונספטואלית עבור חברת BEST Products שכבר לא קיימת. אלה כללו קיר לבנים מתפורר, יער החודר דרך אולם התצוגה וחזית שנפתחה כמו מגירה מכנית. בעוד שרובן נעלמו מאז, השפעתן אינה ניתנת לערעור. הגישה האירונית, ולעתים קרובות החצופה, של ווינס לקופסה המסחרית סללה את הדרך לחזיתות עכשוויות שמאתגרות את הציפיות.
SITE התייחסו לכל חזית כ"קנבס לאמנות", והפכו את קופסאות האבן המשעממות לפסלים אירוניים ופרשנות חזותית. העיצובים שלהם לחנויות BEST הפכו לאגדיים בעיצוב קמעונאי ובישרו את הדחיפה של ימינו לקמעונאות חווייתית. הם הוכיחו שחזיתות יכולות להיות חצופות, מעוררות שיחה ומשתפות, למעשה ניתנות לאינסטגרמיות הרבה לפני האינסטגרם.
חזיתות איקוניות אלה לא שרדו את פגעי הזמן והמסחר. כאשר BEST Products נסגרה בשנות ה-90, רוב יצירות המופת של Wines נהרסו או הושחתו על ידי בעלים חדשים. אך רוח הניסויים הללו ממשיכה לחיות. כיום, בעידן של מילות מפתח של "כלכלת חוויה" ותחרות מצד מסחר אלקטרוני, מעצבים ומותגים מכפילים את המאמצים בחזיתות שמושכות תשומת לב ומעוררות פליאה, ובכך ממשיכים למעשה את המקום שבו SITE הפסיק. חזיתות קמעונאיות עכשוויות ברחבי העולם מאמצות עיצובים ייחודיים, שובבים וחתרניים כדי למשוך מבקרים וקונים כאחד.

 

 

 

מותגי יוקרה משתמשים בארכיטקטורה כדי לעצב זהות עירונית

ברבע אאויאמה בטוקיו, סניף הדגל של איזבל מרנט מזקק את רוח המשחק המרחבי לבית צהוב עז. הבניין בן שתי הקומות, שעוצב בשיתוף פעולה עם האמן יוטאקה סונה, מקבל נוכחות כמעט מצוירת. צורותיו בהשראת האובסידיאן והפרטים דמויי הלבה יוצרים אובייקט סוריאליסטי ופיסולי המאותת מהרחוב עם פלטת צבעים בהירה ללא התנצלות ופלסטיות אקספרסיבית.

 

סניף הדגל של לואי ויטון של OMA בשנגחאי עוצב כך שידמה לכלי שיט, הבניין מתעקל כלפי מעלה כמו חרטום של ספינה, מצופה במעטפת מתכתית מחוררת במוטיבים של מונוגרמות. בפנים, צורות דמויות תא מטען מוערמות מעוררות את מורשת הנסיעות של המותג, בעוד שמבחוץ, המבנה נקרא גם כקינטי וגם מונומנטלי.
גישה שקטה יותר אך פיסולית באותה מידה מגדירה את סניף הדגל של דיור של כריסטיאן דה פורטזמפארק בז'נבה. החזית מורכבת מקליפות דמויות עלי כותרת נישאים מבטון מזוין בסיבי זכוכית, קריצה למורשת הפרחונית והקוטור של דיור. צורות אלו, המתנשאות לגובה של יותר מ-20 מטרים, חופפות ומתחדדות, מטילות צללים עדינים ויוצרות דפוסים קצביים של מוצקות וריקנות. מואר מבפנים בלילה, ספינת הדגל הופכת לפנס עירוני, המעורר הן חן אדריכלי והן דרמה לבבית.

 

 

 

 

 

אלכימיה חומרית: פני השטח כחתימה

ביצועי החומר הופכים לשחקן הראשי בספינת הדגל של קרטייה ברובע העיצוב של מיאמי. דילר סקופידיו + רנפרו עוטפים את הבוטיק בזכוכית מחורצת גלית, כאשר פתחי הכניסה המעוגלים חרוטים במוטיב סיכה של קרטייה משנת 1909. החזית המגולפת והססגונית מנצנצת ביום וזוהרת מבפנים בלילה.

 

 

 

 

בטורונטו, Partisans מיישמים מלאכת יד דיגיטלית בעיצוב בוטיק רולקס. הקונכייה, המגולפת מאבן גיר פרמטרית, נעה באדוות רכות וקשתות. בהשראת המכניקה של שעוני רולקס, הגיאומטריה הזורמת שלה מרמזת על תנועה בתוך דממה. בצד אחד, דוגמה דמוית גילושה חרוטה ב-CNC באבן, התייחסות למחוגי שעון קלאסיים.

 

 

 

 

 

ניסויים חומריים נמשכים בסניף הדגל של טיפאני של MVRDV בשנחאי, שם מורשת התכשיטים של המותג מוגדלת לחזית של אלפי יהלומי זכוכית בעבודת יד. מודולים דמויי אבני חן אלה תלויים מעל מבנה שקוף, והופכים את חזית החנות לצעיף גבישי. במהלך היום, החזית נוצצת באור טבעי; בלילה, היא זוהרת בכחול טיפאני.

 

 

 

 

בית הקרמיקה של Loewe בשנגחאי נוקט בגישה דומה לתצוגה טקטית, הפעם באמצעות למעלה מ-35,000 אריחי קרמיקה זהובים שעוצבו על ידי Studio Cumella. חיפוי הקרמיקה מתפתל על פני החזית, ויוצר עומק ונצנוץ באמצעות וריאציות משטח מזוגגות ביד. החנות, המתייחסת הן לאומנות ספרדית והן לגגות המוזהבים של מקדשים סמוכים, עטופה במעטפת שהיא בו זמנית עכשווית וטבולה בדיאלוג אזורי.

 

 

 

בית הקרמיקה של Studio RAP באמסטרדם רותם גם הוא אומנות דיגיטלית, ומשלב לבנים ואריחים מודפסים בתלת מימד לחזית זורמת בהשראת טקסטיל. גלי חרס עולים ויורדים על פני הבניין, מהדהדים דוגמאות תפרים ועיטורים בארוקיים. בעוד שהוא מהנהן לאומנות הולנדית היסטורית, הביצוע עתידני לחלוטין, מה שהופך אותו לבולט במסדרון הקניות היוקרתי של העיר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חזיתות פיגורטיביות ומחזה שובב

פיגורציה מילולית נכנסת לתמונה בווהאן, שם חברת AntiStatics Architecture עיצבה חנות תכשיטים הכוללת פסל פיל בגודל טבעי הפורץ דרך החזית. הפיל, שנבנה עם סריג פלדה מודפס בתלת-ממד, נושא על גבו אחת מדמויותיו המחייכות של האמן יואה מינג'ון. הסוריאליזם ממשיך בפנים, עם האסתטיקה הגבישית דמוית המערה.
מיטליזם שובב מגדיר גם את חנות הוילונות Dage של מולוס, שם פסל ענק של מכונת תפירה וינטג' הופך לחלון ראווה. על רקע מינימליסטי, האובייקט הגדול מרמז על המסירות של המותג לבד ולחייטות תוך יצירת וו ויזואלי דרמטי מהרחוב.

 

 

 

 

טבע, פנטזיה וסיפור עירוני

דוגמאות אחרונות אחרות נשענות על סמליות טבעית וחומריות סוחפת. בסיאול, חנות הדגל של מותג היופי Skin1004, שעוצבה על ידי LMTLS, נראית כמחשוף סלעי שהושתל ממדגסקר. המרקמים העשירים ופלטת הצבעים הארצית של החזית הם ביטוי ישיר לשימוש של המותג במרכיבים טבעיים.

 

 

 

 

 

 

 

 

חנות הדגל של UNStudio, Huawei, בשנגחאי, מפרש עלי כותרת של פרחים לחזית לבנה שכבתית. ביופילית ואלגנטית, היא מתפתחת בקנה מידה ובסיבוב כשהיא עולה על הבניין, ויוצרת תחושה של פריחה במרקם העירוני.

 

 

 

אסתטיקה מהאגדות מגדירה את הבוטיק החדש Papa Don’t Preach בדלהי. פרחי עץ פיסוליים, גילופים בגווני פסטל ויצורים ימיים עוטפים את הבניין בעור גחמני. החזית, שעוצבה על ידי DesignHex, מזכירה פנטזיות ילדות ודרמות קוטור, ויוצרת חנות שמתפקדת כמו רצף חלומות. מפילים ועד אובסידיאן ועד קוטור קרמי, חזיתות חדשות אלה שואפות להפוך את האדריכלות לאקספרסיבית, סוחפת וביזארית להפליא.