עבודת התכנון נעשית בהישענות על רמזים מחוללים בתרבות המקום ובסביבה הפיסית, תוך למידת היחס לאמנות ולאומנות, דפוסי אירוח, תפיסת הפרטיות, דת, היסטוריה אסתטית, תפיסת התרבות את מקומה במערכת החברות הגלובלית ושאיפותיה וניתוח הגיאוגרפיה, הטופוגרפיה, האקלים, הבנייה קיימת והאמנות, אומנות ומערכות תקשורת (פרסום ושילוט) של המקום.
עקרון נוסף בעבודת התכנון, הוא תכנון בר קיימא, עם ‘עקבה אקולוגית מינימאלית’, תוך שימוש באמצעים פסיביים לחסכון באנרגיה: הפניות – ברמה של בניין, שכונה או קמפוס, המנצלים נכון את האנרגיות ה’חופשיות’: אנרגית השמש, המים והרוח ושימוש מושכל וחסכני בדלק וחשמל.

 

 

בית על גבעה מול הים
על מגרש רחב ידיים (3.2 דונם) במערב השרון, בסמיכות לחוף הים, נבנה בית בן קומתיים בתצורת בומרנג, שרוב חללי המגורים שלו, המאופיינים במפתחים גדולים בחזית המערבית, מאפשרים צפייה בלתי מופרעת בים וחזיתו המזרחית, המאופיינת בקיר לבני סיליקט בהנחת תחרה, המאפשרת פרטיות מבתי השכנים.
הרצון לאפשר לבני הבית ליהנות ממשאב הטבע הקרוב כל כך (הים) באופן בלתי מופרע, הביא ליצירת גבעה מלאכותית המשתפלת מערבה עליה ניצב הבית (בן 2 קומות), כך שניתן להביט בים ‘מלמעלה’. הגבעה הופכת ל’גבעתיים’ בצידו המזרחי של המגרש, ושם, בין שתי הגבעות, נקבעו רכיבי הבניין האחרים והכניסות הרגליות לקומה העליונה, בה מוקמו רוב החללים הציבוריים של הבית. בריכת השחייה מוקמה במורד ה’גבעה’ בחלק המערבי של המגרש ובינה לבין הבניין רחבת פעילות מדושאת ומוגנת בעצים מצלים.
צילום: נמרוד לוי
חלונות ועבודות אלומיניום: אביאלי
עבודות אבנים מיוחדות: אמנות האבן חאג’ יחיא מחמוד
נגרות: כנרתי נגרות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מכון צוקרברג למדעים וטכנולוגיה של המים
בקמפוס שדה בוקר של אוניברסיטת בן גוריון בנגב: בנוסף למטרות התכנון שהדריכו את התכנון של המכון לחקלאות וביו טכנולוגיה של אזורים צחיחים, מותאם מבנה מכון הטכנולוגיה של המים לרוח ועקרונות תכנית האב, המדגישה שימור והשמשה של מבנים קיימים. תכנון צורת המבנה והעמדתו בשטח הוכתבו ע”י הרצון לשמר ולחדש את מבנה האקוויפר שהיה קיים בסמוך למיקום שיועד למכון המים ולמזג את שניהם צורנית ופונקציונאלית. ברוח תכנית האב, מוקמה חזיתו הצפון-מערבית של המבנה כך שתלווה ותמשיך את שדרת ה MALL המוצל שלידה, ומיקום הכניסה הראשית הותאם אף הוא ל-MALL . מרכיבי ההצללה של החלונות והוויטרינות מותאמים בצורתם וכיוונם המשתנה להפניה ולזוויות חדירת השמש. לצורך ההצללה נעשה שימוש בפלדה מחלידה, שמקור השראתה במשוריינים ונפלים צבאיים הנמצאים במקום.
צילום: טל ניסים; רמי גיל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מלון The Jaffa
בשיתוף עם משרד John Pawson בלונדון
במתחם ניצב בית מידות בעל עוצמה ארכיטקטונית בולטת בנוף היפואי, שנחנך בשנת 1879 ושימש במהלך השנים אכסניה, בית חולים, מושב זקנים (של אחיות המסדר) ומרפאה לבריאות הנפש. לאחר שבראשית שנות התשעים החכירו בעליו, מסדר האחיות “סנט ג’וזף דה לאפריסיון” את המתחם ליזם פרטי, שביקש להקים במתחם מלון ודירות אקסקלוסיביים תוך שימור החל התכנון באתר ששילב שימור של הבניין ההיסטורי הקיים ותוספת של בנייה חדשה. ניתן לחלק מאמץ התכנון לשניים: בשלב הראשון תוכננה תכנית בינוי למתחם, במסגרתה שונה ייעוד המתחם ממגרש מיוחד למגרש למלונאות ומגורים, התווספו זכויות להקמת מבנה חדש בן 6 קומות (בדופן המערבית של המגרש), הוגדל דרמתית שטח המרתפים הקטנים שהיו מתחת למבנה ההיסטורי לכדי מלוא תכסית הבניין שמעליהם ושונה הפילוס בחלק המערבי של המגרש, כדי לאפשר הפיכת המרתף לקומה על קרקעית למבנה. כמו כן הוספה קומה בנסיגה למבנה ההיסטורי. כל אלה היו הכרחיים ליצירת התכנות כלכלית לפרויקט עליו הושתו מטלות שימור כבדות מאוד – במתחם התנהלו 4 עונות חפירה ארכיאולוגית (שחלק מהממצאים בהן שולב בתכנון) והבניין ההיסטורי שומר בדקדקנות רבה.
בשלב השני (שלב בו הצטרף המתכנן ג’והן פוסון ב joint venture לצוות משרד רמי גיל אדריכלים) תוכנן שימור הבניין ההיסטורי, נחפרה קומת מרתפים מורחבת מתחתיו, הוספה לו קומה והוא הותאם מבחינה תפקודית לתכליתו המלונאית החדשה ולדרישות המאה ה 21. כן נבנה הבניין החדש בן 6 הקומות בחלקו המערבי הכולל את לובי המלון, חדרי מלון ויחידות המגורים.
צלמים: עמית גרון; ריצ’רד דייויס; אלדד רפאלי
תמונות היסטוריות אדריכל עודד רפפפורט
חלונות: נגה נגרות

לכתבה מלאה על המלון

 

 

 

 

 

האנגר מס. 1 בנמל יפו
הצעה זוכה במסגרת תחרות שערכה החברה הכלכלית לפיתוח ת”א-יפו
במתחם נמל דייגים החי והמתפקד של יפו נצבה סדרת מחסנים בנויים בטכנולוגיה של תחילת המודרניזם. “החברה הכלכלית לפיתוח ת”א-יפו” בקשה להכשיר אחד מהם, האנגר מס.1 , לשמש מתחם פעילות פנאי: חנויות, מסעדות, אולמות לאירועים שונים וכיו”ב, תוך שימור האסתטיקה הייחודית של המבנה הקיים.
הפרוגרמה האדריכלית התבססה במידה רבה על הקונסטרוקציה וריתמוס המפתחים של המבנה הקיים. שומרו רוב רכיבי הבניין, החדירות בין הקומות מינימליות ואין כל שינויים קונסטרוקטיביים. התכנון המודולרי מתכתב עם קונסטרוקציית המבנה הקיים – מיקומי המחיצות הם פועל יוצא של ההזדמנויות שמציע הבניין ולא נעשתה כל מניפולציה אדריכלית מאולצת המנוגדת לרוח הבניין הקיים. מעטפת המבנה ההיסטורי הייתה אטומה בעיקרה. על-מנת להפכה לשקופה, במקומות בהם חשיפה לנוף החיצוני מתבקשת, פותח פרט זכוכית בצורת גל – צורה שהושאלה הן מהמיקום-קונטקסט והן מאלמנט הפח הגלי שהיה קיים במעטפת – במידות זהות לאלה של גל הפח הקיים. בכך נשמרה רציפות הטקסטורה הגלית הקיימת, תוך השגת ערך מוסף –שקיפות.
בקומה התחתונה (+גלריה): נעשה שימוש בכל הפתחים הקיימים במזרח ובמערב ליצירת צירי תנועה רגלית שקופים המקשרים את “רציף המעגנה” שבמערב הבניין עם “טיילת החורף” במזרח. משני צדי הצירים מתרחשת פעילות הסעדה, תוך מקסום חוויית ‘הישיבה בלב הנוף’ – הים במערב וטיילת החורף במזרח. בקומה העליונה: תוכננה ‘טיילת עליונה’ בה מוקמו שירותי הסעדה (עם קישור לשירותי ההסעדה בקומה התחתונה, או אוטונומיים), שפתיחותם לנוף הים מבטיחה את האטרקטיביות שלהם. בחלק המזרחי של הקומה תוכננו פונקציות נוספות: ברים/מועדוני לילה/חדר כושר והובטחה קישוריות שלהם למסחר עתידי במזרח, באמצעות גשרים שהיו קיימים במקום. בנוסף, מוקם בקומה זו אולם לשימושים שונים.
שומרו קסטות הבטון הנפלאות (בתקרות), המסמרות, ששימשו לחיבור חלקי מתכת טרם עידן הריתוך, חיפויי הפח, הלוורים וחלונות הסרט הייחודיים. כן שומרו וחודשו דלתות ההזזה המקוריות ונעשה בהן שימוש לסגירת צירי התנועה הרגלית (מזרח-מערב).
יצירת מעטפת אקלים מבוקרת: סגירת צירי התנועה הרגלית (מזרח-מערב) באמצעות דלתות הזזה חשמליות מזכוכית, מונעת היווצרות מנהרות רוח ומאפשרת יצירת מעטפת אקלים מבוקרת. הפניית עודפי אנרגיה משטחי ההסעדה לצירי התנועה הרגלית מאפשרת מיתון האקלים בצירים ללא השקעת אנרגית חום/קור.
מודולריות, גמישות וכלכליות בתכנון: ההצמדות למודולריות הבניין הקיים ויצירת צירי התנועה הרגלית (מזרח מערב) במקצב שבין הדלתות הקיימות מאפשרת ‘השענות כפולה’ (DOUBLE LOADING ) על שני צירי התנועה הרגלית וכן מאפשרת הגדלת כל פונקציה כלכלית ליצירת מגוון רחב של גדלים. רעיון זה בא לידי ביטוי גם בקומה העליונה, במיוחד בחלק שמדרום לאולם האירועים. המודולריות בתכנון תאפשר החלה של פרוגרמות כלכליות עתידיות שונות, שתכתבנה פונקציות כלכליות שונות מאלה של היום.
צלמים: עמית גרון; אביעד בר נס; חיים יפים; רמי גיל
תמונות היסטוריות מתוך תיק תעוד בעריכת “ליר אדריכלים”

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המכון לחקלאות וביו-טכנולוגיה של אזורים צחיחים
מיקומו של הבניין (כ-4,200 מ”ר) בקמפוס שדה בוקר של אוניברסיטת בן גוריון בנגב וייעודו, חייבו התייחסות למורפולוגיה המרשימה של המדבר הסובב אותו, כמו גם מתן ביטוי לאופיו המדעי והטכנולוגי ולצורך ב”בניין ירוק”, שימתן השפעות האקלים המדברי ויאפשר חיסכון באנרגיה ובעלויות אחזקה. מסד האבן ארכאי של הבניין (מחופה באבן קליפה “מצפה רמון”, צהובה) הוא מחווה לבונים במדבר בדורות הקודמים ומשקף במרקם, צורה וצבע את קרקע המדבר. מערכת שבכות המתכת, העוטפת את הבניין, מעל למסד, היא ביטוי צורני של אופיו הטכנולוגי של המבנה ומחווה לדור הבונים הנוכחי.
מספר אמצעים לחסכון באנרגיה יושמו בבניין:
החדרת אור טבעי לפנים הבניין בכל עונות השנה: לאטריום – באמצעות “גג מסור” בעל סקייליטים בזיגוג אנכי ובזיגוג משופע (בהתאם להפניה ולמהלך השמש), לקבלת מקסימום אור ומינימום קרינה. לפרוזדורים – באמצעות סקיילייט בזיגוג אנכי ומפזרי אור.
“מעטפת אקלים” לחסכון באנרגיה: התקנת “שמיכת” בידוד תרמית חיצונית לצמצום קליטת אנרגית חום/קור מבחוץ ויצירת מסת בטון לאגירת אנרגיה מלאכותית (חום/קור) המופקת בפנים הבניין והשבתה לחללי הבניין הפנימיים.
מערכת הצללת פתחים לכיוון דרום, ע”י העמקת מישור החלונות ותריסי הצללה חיצוניים. הצללת ויטרינות זכוכית בפינות ההסבה.
“מעטפת בצל מתמיד” – סבכות מעטפת הבניין בצד צפון, מערב ומזרח, הותקנו באוריינטציה אנכית לשם חסימת קרני השמש הנמצאות בזוויות נמוכות בכיוונים אלה. בצד דרום, הסבכות הותקנו באוריינטציה אופקית לשם חסימת קרני השמש הנמצאות בזווית גבוהה בכיוון זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בניין למסחר ומגורים בכרם התימנים
זוכה פרס רוקח לשנת 2001. במסגרת השותפות “ארכיטקטורה” .
בשכונת כרם התימנים הוותיקה/מתחדשת, בחלקה הנישא יותר, קרוב לרחוב אלנבי, על מגרש בשטח 320 מ”ר נבנה בניין למסחר ומגורים, השואף לגלם את המעבר מבנייה מסורתית וסטטית לבנייה קלילה ומודרנית יותר. בבסיס הבניין שתי קומות גבוהות – תבנית המאפיינת את הבנייה המסורתית בכרם. מעליהן נבנו קומה נוספת ודירת גג, לניצול זכויות הבנייה הנוספות שנקבעו בתוכנית הבנייה העירונית החדשה לאזור.
בעיצוב החזיתות נעשתה הבחנה בין אבן הבנייה המסורתית לבין ה’תוספת’ שמעליה. המסד מטויח (כנהוג בשכונה) עם תבליטי כוכבים, שעוצבו באמצעות שבלונות. הכוכבים מהווים סטייה מהטיח המסורתי וקריצה קלילה אל התוספת שמעל, הבנויה מחומרים קלים ו’מודרניים’: זכוכית, ברזל, אלומיניום ואבץ (בגג).
מרפסות המתכת הקונזוליות, השוזרות את המסד עם החלק העליון, המודרני, מתווכות, אף הן את המעבר בין חדש לישן.

 

 

 

תוכניות בינוי לביצוע ותדריכי תכנון לשכונת עג’מי, ביפו
במסגרת השותפות “ארכיטקטורה” ( שפעלה עד 1996)
בעקבות מחקר שבדק את הרכיבים האורבניים, האדריכליים והנופיים הקיימים בשכונה שנערך ע”י המשרד, יחד עם האדריכלים יעל מוריה ונחום כהן, בעבור עיריית תל-אביב-יפו (צוות יפו), התבקש המשרד להכין תוכניות בינוי לביצוע ותדריכי תכנון למספר רובעים בשכונה. במסגרת העבודה, נלמדו ונבדקו: המשמעויות הנפחיות, התמודדות עם בנייה קיימת, שילוב מסחר, וזכויות בנייה. כמו-כן תוכננו הצעות בנייה מפורטות במרקמים יפואיים, שהונגשו למתכננים.