בתי ספר וגני ילדים במדינת ישראל, מתוכננים מתוך הסתכלות פנימה בעיקרה, פחות עם הפנים לקהילה. עקב בעיות בטחון ובקרה, הם מוקפים גדרות (חלקן אף מכוסות ברזנט ירוק אטום) ומורחקים מקו הרחוב. המבנים (בתי ספר וגני ילדים) מתוכננים בתפיסת קרקע רחבה ולרוב הינם בני 1-3 קומות לכל היותר. גני ילדים, כחטא על פשע, מתוכננים בקומה אחת, לרוב בצמדים, כאילו היו וילות. המראה, כל כך נפוץ במחוזותינו – שכונות עם מגדלי ענק בני 20-30 קומות כשלצדן מבני חינוך בקומה אחת, עד שהדבר נראה נורמאלי בעינינו. כמובן שלא כך הדבר.

בבית ספר תיכון “אורסטד” שתוכנן ע”י משרד האדריכלים הדני 3XN. צילומים: ערן זילברמן

גישה זו, הינה זילות משאב הקרקע החסר כל כך במחוזותינו. במקום לתכנן מספר מבנים מצומצם ובעלי נוכחות, נוצר פיזור אקראי של “פירורי מבנים” באופן לא רציונלי ברחבי העיר. המבנים הקטנים והנמוכים, מסתתרים מאחורי גדרות אטומות, ולפיכך כמעט ולא קיימים במרחב הציבורי וכתוצאה מכך נעשים חסרי ערך לקהילה ולשכונה אותה הם משרתים. כתוצאה מכך, מורחקים מבני הקהילה –  מהקהילה.
יתר על כן – מבנה בית הספר וגני הילדים – נעולים לאחר שעות הלימודים ולפיכך משאב המבנה אף הוא נותר מבוזבז בשעות אחה”צ, אף שיכול היה לשמש את הקהילה והעיר בזכות ספריה/אודיטוריום/חללי עבודה/כיתות אמנות ומדעים וכו’ הקיימים בו ממילא.
לפיכך, יש לגבש תפיסת עולם מתקדמת יותר, כזו השואפת לתפיסת קרקע מצומצמת, איגום משאבים ושימוש מושכל במבנה עצמו גם לאחר שעות הלימודים.

שורשו של בית הספר האידאלי מתחיל במיקומו – לא בקצה השכונה אלא בליבה, מתוך גישה הסוברת כי זהו המבנה המשמעותי ביותר לקהילה (ולא הקניון או הפארק). מבנה דומיננטי בנוכחותו, גדול, עשיר בתוכן ובחזות, מרכזי ומזמין, מבנה המתפקד כאבן שואבת לכל הקהילה בכל שעות היום ואחה”צ.
בית הספר בעידן בו אנו חיים, צריך לחדול מלהיות מבנה חד ערכי ולשמש רק כבית ספר ולהיות משולב עם שימושים נוספים לטובת הקהילה. על המבנה להיות ממוקם בקו הרחוב, משיק למרחב הציבורי ובגידור מינימלי.
מבנה בעל תפיסת קרקע קטנה אך בעל מספר קומות, הכולל בתוכו: בית ספר, גני ילדים, מרכז קהילה וחוגים, חנויות וכו’. בקומת הקרקע – שטחים ציבוריים – גינה קהילתית, אודיטוריום, ספריה עירונית, חנות ספרים, מטבח וקפיטריה. ניתן יהיה אף להעסיק בו תלמידים כחלק ממערך הלימודים. בקומות הנמוכות – גני ילדים עם חצרות כמרפסות גדולות ורחבות. בקומות העליונות – מבנה בית הספר עם חצרות משחק שהינם “קומות חסרות”. מבנה גבוה-אוורירי, שקוף, מתפקד כחוות נמלים המשקפת את הפעילות החוצה ופנימה הכולל שטחים מגוננים ואזורי משחק בין הקומות. הנהלת המבנה –  משותפת, תוך איגום משאבי אנוש, שטחי מיגון, מערכות טכניות, מטבח משותף, מערכות מיזוג, גינון וכו’, מבנה שניתן לגדול לתוכו מגיל צעיר ועד לגיל מבוגר, המייצר הזדהות, מבלי לעבור גן-כיתה כל מספר שנים. “אבן שואבת” במקום מבנה נסתר.

ככלל, תקציב “בריא” אינו ערובה לתכנון טוב, אבל יש בו את היכולת לשחרר את המתכנן מתכנון “כיתה- מסדרון-כיתה”. משרד החינוך, מתקצב הקמת בתי ספר לפי מפתח של 1.6 ביחס בין הברוטו לנטו. לפיכך נוצר צמצום בחללי התווך. כתוצאה מכך, אנו חווים בתי ספר בתצורה “שבלונית” עם מסדרון מרכזי.
בית ספר, כמבנה חינוך צריך לשאוף להיות פלורליסטי בחללי הלימוד, גמיש לשינויים, “נזיל” בהגדרת חללי הביניים. מיותר לציין כי חינוך –  נוצר לא רק בין כותלי כיתת הלימוד אלא אף ואולי בעיקר, באזורי המפגש הבלתי פורמליים. חללי תווך – כאלה הנמנעים ככל שניתן מיצירת מסדרון.
חללי לימוד משתנים –  הינם הבריאים יותר, מאפשרים לימוד שאיננו רק פרונטלי, מאפשרים לימוד חווייתי והופכים את המבנה ל”דמוקרטי” יותר וכר פורה יותר ליצירת אווירה לימודית.
בביקורי האחרון בקופנהגן, ערכתי סיור בבית ספר תיכון “אורסטד” שתוכנן ע”י משרד האדריכלים הדני 3XN לאחר זכייה בתחרות אדריכלים. בית ספר זה, הינו תיכון ציבורי, העונה על מרבית האידאליים הרצויים. המבנה, ממוקם בלב השכונה, בצמוד למבני מסחר ומשרדים, מזמין ופתוח לקהילה, מבנה מרשים בן 4 קומות, המשופע בחללי לימוד ושהיה בלתי פורמליים. ייחודו – בחוויית משתמש גמישה בלתי פורמלית. מעבר לכיתות לימוד מלבניות, תוכננו בתוך המבנה כיתות וחללי פעילות עגולים ונעימים ה”צפים” בחלל ומאפשרים צורות לימוד רבות ומגוונות. גרמי מדרגות גדולים ומעוגלים, משמשים לא רק לעליה ולירידה אלא גם כאזורי שהיה ולימוד.
להפתעתי, על אף החללים הרבים הפתוחים ומורכבות המבנה, שרר שקט ואווירה לימודית שאינה אופיינית למחוזותינו. מעבר לגינונים האירופאיים ולחינוך הלא לבנטיני של התלמידים, מצאתי כי המבנה מחנך את התלמידים להתחשבות בזולת, הליכה שקטה ודיבור רגוע המאפשרים קיום אוירה לימודית פתוחה וללא קירות.
בנוסף לשטחי הלימוד, קיימים שטחי רביצה ומנוחה המשופעים בכריות ופופים המשרים אווירת כיף. מסתבר כי דווקא בחללים אלה, מתקיימים מערכי שיעור ולמידה בעלי אפקטיביות רבה.
מבנה חינוך נכון, מחנך את המשתמשים לדרך ארץ באופן שאיננו דידקטי. החינוך נעשה באמצעות תכנון אדריכלי מזמין, מרגיע ונכון.