בשנת 2003, אניש קאפור הוזמן לתכנן תחנה עבור מערכת המטרו התת-קרקעית החדשה, שתהיה חלק מההתחדשות העירונית והתרבותית של רובע טריאנו בעיר נאפולי. פרויקט שיימשך על פני שני העשורים הבאים: הקמת תחנת Monte Sant’Angelo וכניסתה לטריאנו.
התחנה היא סימביוזה יוצאת דופן של פיסול ואדריכלות, דינמיקה שתמיד היוותה ציר מרכזי בעבודתו של קאפור, עבודה המכילה ויוצרת את המרחב החדש שבו היא נחווית.
בתחנה החדשה שלושה נושאים שהתמזגו בעוצמה: האובייקט המיתולוגי, הגוף והריק. כניסה לתחנה עשויה מפלדת קורטן ועולה מהאדמה. ארכיטיפית, גולמית, היא נראית כמציעה ירידה אל העולם התת-קרקעי ממש כמו כניסה לתחנת רכבת יומיומית. כמו ברוב עבודותיו של קאפור, החלל הפנימי הפוך, מתהפך מעלה ומטה ביצירת פיסול שאינו אובייקט בנוף, אלא מחובר אליו, מושרש בו וחלק ממנו. שתי הכניסות והיציאות של התחנה לובשות צורה של אובייקטים כפתחים: פיסול ואדריכלות כאורגניזם גשמי.
גם הטופוגרפיה הייחודית של קאפור, עם פנים וחוץ רציפים וחלקים, נשמרה בתחנה. בשיתוף פעולה עם יאן קפליצקי ואמנדה לווטה מ-Future Systems, קירות המנהרה נשמרו מחוספסים ואלמנטריים, תוך שמירה על שלמות ייחודית לאורך כל העבודה. זוהי אדריכלות המגולמת בנקבוביות הגוף: התנגשות של הפונקציונלי והפורמלי עם האסתטי והמיתולוגי. זוהי אמנות כאדריכלות.
אניש קאפור: "בעיר וזוב ובכניסתו המיתולוגית של דנטה לגיהנום, הרגשתי שחשוב לנסות להתייחס למה זה באמת אומר לרדת מתחת לאדמה."

Photograph by Amedeo Benestante