שנות ה-30 של המאה הקודמת, הייתה תקופה עם מודעות גוברת לגבי התכונות המועילות של אור השמש והשפעתו החיובית על הבריאות. בשנת 1930, בצרפת, בנה ד”ר ז’אן סיידמן סולריום מסתובב לטיפול בחוליו הסובלים מסרטן ושחפת, באמצעות אור שמש. הסולריום מורכב מזרוע אופקית שהסתובבה מעל עמוד מרכזי, כך שיכלה לעקוב אחרי השמש לאורך כל היום.
הרעיון לווילה גירסולה צמח בשנת 1929, באותה שנה בה הוגש בניין הסולריום לרישום פטנט. אנג’לו אינברניזי, מהנדס מסילות ברזל, יישם את הידע שלו מתחום הרכבות, כדי לעצב את הבית, בעזרת חברו ואטורה פגיולי. הבית מורכב משני אגפים דו-קומתיים ועמוד שדרה מרכזי הכולל גרם מדרגות ומעלית. סוג של כנפיים עם חדרי המגורים, יושבות על בסיס דמוי תוף והכל נע על גלגלים בעזרת שני מנועי דיזל, במהירות של תשעה סנטימטרים לדקה. הדיירים יכולים לשלוט בסיבוב הבית, באמצעות שלושה מתגים פשוטים – קדימה, אחורה ועצירה.
אינברניזי נאלץ להתגבר על הרבה אתגרים בעיצוב ביתו המסתובב. הוא עשה ניסויים בחומרים חדשים, כמו בטון וסיבי מלט. כאשר הקירות החיצוניים החלו להיסדק בגלל רעידות במהלך הסיבוב, הוא השתמש ביריעת אלומיניום במקום גימור המלט. סדקים קטנים נוצרו גם לאורך קירות הגבס הפנימיים של החלק הנע. אינברניזי הסתיר את הנזק בחיפוי קנבס. הפרויקט הושלם בשנת 1935, לאחר ארבע שנים.
סרט עטור פרסים מספר את סיפורו של הבית המודרניסטי המסתובב הבנוי במורד גבעת עמק הפו בצפון איטליה, אותו הפיקו מרסל מילי וכריסטוף שוב.