הדיוקנאות המצולמים שלה מודפסים על קנבס, חתוכות גס ואז מכוסות שורות של תפרים הדוקים וחוטים רופפים. היצירות החצופות והמעורפלות המרכיבות את סדרת Rag Face המתמשכת של האמנית Yoon Ji Seon, מציגות לדברי האמנית "קונפליקטים פנימיים, גירויים חיצוניים, חבל טבור, כלי דם, עור נפול, שיער או זמן, הכל בנקודת מבט של כל צופה".
לדיוקנאות הבעה מטופשת ומוזרה, תערובת שובבה של בלבול ולצון. שיון שואבת מקומדיות קוריאניות מסורתיות, הנקראות madangnori ומתייחסות ל"סבל ומציאות קשה ועידוד האנשים באמצעות הומור וסאטירה", היא אומרת "העבודה שלי היא 'הומור' בסופו של דבר, אבל ההומור הזה לא פורח מאושר, אלא במהלך חיים אינטנסיביים, כואבים וכאוטיים, הומור כמו פסיק, להירגע ולאסוף כוחות".
העבודות של Ji Seon ממזגות סיבים, חוטים וצילום עם שימוש בנושא שחוזר על עצמו אך לעולם אינו זהה, מעוות ונע בין הגרוטסקי להומוריסטי.
"לחוט יש משמעות מיוחדת עבורי. אמי הצליחה להתגבר על הלחץ של גידול ארבעה ילדים, בעל פטריארכלי ומטלות אדירות, על ידי סריגה. חוטים מהסוודר של אבי הפכו לחצאית של אחותי, ומאוחר יותר, שהפכה מאוחר יותר להיות האפוד שלי. החוט שינה את צורתו מדי שנה כשהבעלים התחלפו. גדלתי בתחושה שהחוט הוא חבל טבור המחבר את משפחתי." היא מסבירה למה הנושא אצלה הוא דיוקנאות "יש 'פנים בצילום' ו'פנים במציאות'. לפנים במציאות יש הרבה הבעות שונות ואילו הפנים בצילום קפואות בצורה לא טבעית, בצורה מביכה. הפנים המלוטשות היטב הפכו דרמטיות יותר בגלל מה שנקרא 'סלפי'. הפנים בעבודתי הם לא פנים יפות. אני יכולה לראות את הפנים הלא מוכרות שלי רק אחרי שאני מצלמת. אנשים לא מכירים את הפנים האמיתיות שלהם, אלא דרך עיני אחרים או צילומים שלהן. זהו תהליך של מציאת האגו של האדם השלישי מהגוף הראשון. אני מצלמת את הבעות הפנים שלי ואז אני תופרת על זה כאילו התפירה עושה את הבעות הפנים האלה. אני מערבבת את ציר הזמן, צילום או תפירה".

https://www.yoonjiseon.com/