במשך יותר מעשרים שנה (מ-1991), הקבוצה הופיעה בפני קהלים ברחבי העולם – כשהבמה שלהם היא חזיתות בניינים, גשרים, צוקים ושלטי חוצות. הם כבר רקדו ביותר מ-100 אתרים שונים ברחבי העולם, כולל פסגות הרים בהימלאיה ובפארק הלאומי יוסמיטי. הריקוד שלהם דמה יותר לטיפוס צוקים. "אנחנו באים להפגין תעוזה, אנחנו רק אוהבים לחגוג את הרוח האנושית", אומרת אמיליה רודולף, בת ה-54, המייסדת והמנהלת האמנותית של הקבוצה "במיוחד בעולם של היום, שבו קורים כל כך הרבה דברים עצובים, אני חושבת שזה באמת חשוב לעשות משהו שמשרה תחושה שהכל אפשרי".

סגנון הריקוד האקלקטי של הקבוצה, נעזר בסנפלינג וטרפז, טכנולוגיית טיפוס צוקים, כדי לאתגר את כל שידענו שאפשרי פיזית בריקוד וליצור דיאלוג חדש בין כוח המשיכה ותנועה. רקדנים אנכיים צריכים גם להיות זהירים לא לנחות על משטחים כמו חלונות זכוכית ולחדור בפתאומיות למשרדים של חברה כלשהי. הם מקיימים דיאלוג עם האדריכלות ומבקשים לרקוד על מבנים שהם עצמם יצירות אמנות ולהתאים את הכוריאוגרפיה למאפיינים ספציפיים שלהם. הם מקווים יום אחד לרקוד על צדו של מוזיאון גוגנהיים בבילבאו, מבנה הטיטניום שתכנן פרנק גרי, כדי לאתגר את הקשר בין אמנות לארכיטקטורה.
"אומרים שמה שאנחנו עושים הוא התרסה למוות. אני הייתי אומרת שזה מאשר את החיים", אומרת אמיליה רודולף.