ג’ון קיטלי הוא צלם מקצועי ידוע ועטור פרסים. בין הצילום העיתונאי לצילום האמנותי, הוא חוקר את העולם באמצעות פרויקטים כמו uniform: סדרת חיילים ירוקים, חסרי זהות כצעצועי פלסטיק, המשמשים אנלוגיה לחוסר האמפתיה שלנו כלפי האחר והשונה.

Uniform הוא הפרויקט האחרון בסדרה גדולה יותר, שבה קיטלי בודק את מושג ה”זהות”. הפעם זו סדרת דיוקנאות על חיילים טבולים בצבע פלסטיק ירוק. באמצעותם הוא בודק את הזהות האנושית וכיצד היא קשורה לתווי פנים, מה גורם לנו להתייחס לצורה אנושית?

.

סדרת הצילומים “מדים” (תרגום חופשי), היא קבוצה פשוטה, כמעט מונוכרומטית, של ששה-עשר דיוקנאות משורשרים של שחקנים צבועים בירוק ותלבושות המדמות צעצועים צבאיים ירוקים מפלסטיק. קיטלי מצלם אותם בתאורה נקייה, חסרת ייחוד, מול רקע אפור כללי, שכמו רוב הטיפולוגיות, מאפשרים לצופה לבחון אותם מקרוב יותר. כמה מחוות הן קריקטורות מוגזמות, משחק על תמונות פופ תרבותיות קלאסיות של הצבא. עבור קיטלי, תמונות אלה מסייעות לתת ממד אנושי לחיילים שהרגישו לעתים קרובות מדי כקריקטורות של עמיתיהם הסינתטיים, חיילי הפלסטיק. “על ידי טבילת החיילים שלנו בפלסטיק ירוק, אנחנו מגמדים אותם”, כותב קיטלי, “אנחנו מעמעמים את האנושיות שלהם ומפחיתים את גדולתם.”

.
את הרעיון לסדרה קיבל קיטלי, בעת חופשה משפחתית בדיסנילנד. אחר צהריים אחד, בעודם משוטטים באחד הפארקים, הם ראו משאית צבאית ירוקה עם ארבעה גברים צבועים כמו הגברים הירוקים הקטנים – מחייכים ומנופפים ברוביהם בביטחון. “הרעיון של צעצוע חייל הפלסטיק בהקשר האנושי, הוא שמשך אותי”, הוא אומר. קיטלי נדהם ממה שנראה כמו עיקור של השפעת המלחמה ומתן צביון קריקטורי לחיילים.

.
“העבודה שלי מוכתבת בדרך כלל על ידי הנושא. כדי שהרעיון הזה יעבוד, שילבתי את המראה של הצבא הירוק האייקוני הזה עם בני אדם אמתיים, כך שהתמונות ירגישו מוכרות, אבל יחד עם זאת, גם יצרו תחושה קצת לא נוחה”, הוא אומר.
למרות שגם נשים משרתות ונלחמות בצבא של היום, קיטלי העדיף להשתמש רק בשחקנים גברים עבור סדרה זו במאמץ לשכפל את הצעצועים הידועים מפלסטיק. “הסגנון וההתייחסות ההיסטורית הייתה מלחמת וייטנאם, והצעצועים מאותה תקופה הם כולם גברים”, הוא אומר.

.
בעוד שבמבט ראשון ניתן לראות בסדרה הצהרה חד-ממדית על המלחמה ועל הצבא, הרי ששכבותיה מתייחסות למחסומים שאנו בונים לעצמנו בכדי להימנע מאמפתיה. “אני מעריך שהסדרה יכולה לדבר עם אלה שהושפעו מהצבא ומהמלחמה”, אומר קיטלי, “אבל התקווה שלי היא שאנשים ייקחו הרבה יותר מזה. יש כל כך הרבה פרספקטיבות שונות כאן בחיים שלנו. אנחנו צריכים להפיל את היהירות שלנו ואת ההנחות כי הדעות שלנו הן הדרכים הטובות ביותר”.
עבור קיטלי, המחוות וההבעות של הצעצועים האנתרופומורפיים שלו, הם מטאפורה לממגורות החברתיות והפוליטיות שאנו נופלים בהן לעתים קרובות. ” סילוק הזהות והאנושיות מבני אדם, הקשיח אותנו,הפך אותנו אדישים ומנותקים לנושאים קשים רשתות המדיה חברתית, מגמדת אנשים ומסתירה אותם מאחורי כינויים, יוצרת מרחקים אחד מהשני, קוצר-רוח וזלזול באנושות. צעצועי הגברים הירוקים שיצרתי, ממחישים זאת, הם לא מביטים הישר לעיניך, אינך צריך להתמודד כאן עם חיי אדם ופנים אמתיות. באמצעותם אני מנסה לבדוק כיצד אנו מגיבים לתמונה כזו, ירוקה.
כשאנחנו בונים חומות מסביב לעצמנו ומרחיקים את עצמנו מאחרים שהם שונים – זה הזמן שבו אנחנו מתחילים לטפל באחרים כאילו הם צעצועים קטנים מפלסטיק ללא שום התחשבות”.

Uniform by John Keatley