כאשר בית המכירות סותביס הציע למכירה בית בן 32 חדרים ב-Suzhou שבסין, בחודש שעבר, זה היה תג המחיר של הנכס שהגיע לכותרות. בשווי של 1 מיליארד יואן (יותר מ -150 מיליון $), האחוזה הממוקמת על אי פרטי, שזכתה לכינוי "אוטופיה" במנדרינית - הוכתרה הבית היקר ביותר בסין. הידיעה הובילה לפרשנות מוכרת על הביקוש הגואה במדינה לחיי יוקרה, אבל היא גם ייצגה מגמה בבתים של הסינים הסופר עשירים: למרות שיש בהם את סממני האחוזה המערבית המודרנית, כולל מרתף, ברכת שחייה וחדר יין, סגנון העיצוב של הבית הוא סיני בתכלית.
המגמה הזו של סגנונות בתים מסורתיים, נעשית יותר ויותר פופולרית בשוק הנדל”ן הסיני, במיוחד בקצה העליון של מגזר היוקרה. בבייג’ין, רוב הוילות היקרות ביותר, הן בסגנון מסורתי. זה בולט במיוחד בערים הבכורות של סין, שם שימור מורשת נשמרת לצד התחדשות עירונית. בסמטאות ‘hutong’ העתיקות של בייג’ינג, למשל, יזמי נדל”ן לעתים קרובות הורסים מבנים בני מאות שנים, רק כדי לבנות העתקים מרושלים של חצרות מסורתיות במקומם.
נטייה זו עשויה להיות, בין השאר, מורשת של המהפכה התרבותית, אשר אינספור בניינים ומונומנטים היסטוריים נהרסו כחלק ממלחמתו של היו”ר מאו טסה טונג על “ארבעת הישנים” (מנהגים ישנים, תרבות, מנהגים ורעיונות). עד עצם היום הזה, רשויות מקומיות ברחבי סין, ממשיכות לאשר ולבצע את הריסת שטחי המורשת בשם המודרניזציה. “בסין, חדש הוא בהחלט טוב יותר”, אומר סמואל ליאנג, פרופסור לאורבניזם באוניברסיטת עמק יוטה ומחבר “התחדשות הערים הגדולות של סין “.
הפופולריות של בתים מסורתיים למראה, אצל המגזר האמיד של האוכלוסייה, נובעת בחלקה מעלויות הבנייה היקרות שלהם. החומרים של עבודת היד והעיטורים המצועצעים אשר בשימוש בארכיטקטורה הסינית, הם בדרך כלל שווים יותר מהעיצובים המערביים המינימליסטיים או הדומים.
גואו יי, מנהל שיווק של חברת ייעוץ הנדל”ן בבייג’ינג YAHAO, אומר שהתופעה התרחשה בשנים האחרונות: “בשנתיים או בשלוש השנים האחרונות, אלמנטים עיצוביים מסורתיים מופיעים יותר ויותר בנכסים מתקדמים. לפני חמש עשרה שנה, נכסי יוקרה טיפוסיים בבייג’ינג, כולם לקחו את שמותיהם מבניינים מערביים. עכשיו, מילים סיניות עם משמעויות תרבותיות מסורתיות, נפוצות לעתים קרובות יותר”.
המניה העולה של אדריכלות מסורתית, עשויה לשקף ביטוי חדש של מעמד. מאפיינים בסגנון סיני מסותי, מאפשרים לקונים עתירי ממון כדי להבדיל עצמם מן המעמד הבינוני במדינה, אשר לעתים קרובות שואפים לאידאלים מערביים של יוקרה. אם העשירים מתגוררים בבתים עם שמות כמו “Central Park” ו”Orange County” (אשר שניהם ניתן למצוא בבייג’ינג), אז הסופר עשיר יותר ויותר מעוניין להימנע מהדגם של העיצוב המערבי. “קונה סיני עם הרבה כסף, סביר שטייל וכנראה כבר מחזיק נכסים בחו”ל – אולי אפילו שאטו יוקרתי,” אומרת ליז פלורה, העורכת הראשי של מגזין לייפסטייל יומי בסין. “צריך משהו ייחודי כדי לגרום להם להשקיע סכומי ענק על רכוש בתוך סין. הם רואים סגנון אדריכלי אירופאי בתור גימיק שנועד למשוך קונים שהם מתעשרים חדשים. ככלל, ככל שהשוק הסיני הופך להיות יותר מתוחכם, ואנשים מטיילים ברחבי העולם, הם לומדים מהר מאד שבכלל, שלסגנון המעושה המערבי של אדריכלות ‘דיסנילנד’, אין תוחלת חיים מבחינת עיצוב או השקעה. לכן קיימת המגמה הנוכחית לקראת ארכיטקטורה סינית מסורתית, אך עם פנים מיטב הטכנולוגיה והנוחיות העכשוויים. ”
