המעצבת נולדה בוירג’יניה והיא חייה ויוצרת בניו יורק. אוסף הבגדים שלה משתרע על פני המיצבים המהפנטים של יאיוי קוסמה, הגזרות הצבעוניות של מאטיס, הבית בכחול של פרידה קאלו והבתים הצבעוניים של מקסיקו וקולומביה. באתר שלה היא כותבת “המשימה שלי היא להיות יצירת אמנות חיה בכל יום”.

אריאל: הי ורדית, זו הפעם הראשונה שאני מתראיינת לדף פייסבוק… אבל בעקבות ההכרות איתך התחלתי לעקוב אחרי הדף שלך והוא אחד המרתקים והעשירים שפגשתי. מאד מחמיא לי שעוררתי בך עניין. קדימה, shoot.
ורדית: תודה אריאל. מה התחביבים שלך מלבד אמנות ואיזה guilty pleasure יש לך?
אריאל: בעיקר קניות יד שנייה והכסף שלי מתבזבז על נעליים.
ורדית:
מי הם האמנים האהובים עליך?
אריאל:
האמנים Yinka Shonibare MBE, Shantell Martin, Marta Minujin

ורדית:
מהם 3 דברים שהיית רוצה עדיין להשיג?
אריאל:
1. לכתוב ספר; 2. להציג את עבודתי במוזיאון; 3. תנו לי הרצאה ב-TED.

ורדית:
מה ההגדרה שלך לאמנות?
אריאל:
עולם האמנות נתפש כשייך לעשירים ומשכילים. אבל יש כל כך הרבה תועלת להפיק מהעיסוק והעניין באמנות, לא משנה מה ההכנסה, המעמד, הגזע או הרקע שלך. אני שואפת להפוך את האמנות לקצת יותר נגישה.

ורדית:
הבלוג Artfully Awear אינו דומה לבלוגי אמנות אחרים שראינו בעבר. את יכולה לספר לנו קצת עליו?
אריאל:
הבלוג Artfully Awear הוא הרבה יותר מבלוג בשבילי – זו באמת דרך חיים ואיך אני רואה את העולם. הוא תיעוד של העיסוק שלי באמנות: מה אני רואה, איך אני רואה אותה והניסיון שלי להבין אמנות בצורה עמוקה ומשמעותית יותר. לאחר לימוד וחקר עבודת האמן, אני יוצרת בגד בהשראת האמנות שלו ולובשת לצד העבודה את הבגדים בעבודת יד על מנת ליצור דיאלוג.

ורדית:
איך התחיל Artfully Awear ולאיפה הוא התפתח והגיע?
אריאל:
אמי הייתה אמנית ואדם מעורר השראה ויצירתי, שתמיד עודדה את העשייה האמנותית שלי. כשהיא נפטרה, התחלתי להשתמש בסגנון האישי שלי כדי לשקף את ההשקפה האמנותית שלימדה אותי – וכדרך להתמודד עם האובדן שלה ואולי גם להנציח אותה.
כשהתחלתי, כל הבגדים שלי הגיעו מחנויות יד שנייה – וצילמתי את כל התמונות שלי בעצמי, עכשיו, אני מייצרת כמעט את כל הבגדים שלי ורוב התמונות שלי צולמו על ידי צלמים מוכשרים.

ורדית:
את באינסטגרם ואני בפייסבוק, הנה שאלה שגם אני מתחבטת בה. איך לדעתך האינטרנט מתחבר או משלים את עולם האמנות?
אריאל:
האינטרנט מאפשר לאנשים לראות ולחוות עבודה שאולי מעולם לא יכלו לראות באופן אישי. אני באמת חושב שהאינטרנט היה הרבה יותר חיובי מאשר שלילי עבור עולם האמנות. אבל החיסרון הוא שאנשים עשויים פחות לחפש חוויות אמנות בחיים האמיתיים מכיוון שהם יכולים למצוא כל כך הרבה ממנה באינטרנט. חשוב לראות את העבודה במו עיניך אם אפשר – יש ניואנסים ופרטים שפשוט לא נראים באותה רמה על המסך.

.