רכיבה על מזחלות נצרים
העיירה מונטה ממוקמת בארכיפלג מדיירה הפורטוגלי, כאשר חלקה ממוקם על הר גבוה ושאר העיר שוכנת למרגלותיו. המקומיים דואגים לתת לתיירים לעשות את הטיול במורד הגבעה למהיר ומרגש יותר: הם גולשים איתם מטה במזחלות נצרים. קארירוס מכונים הגברים שדוחפים ומנווטים את המזחלות, לבושים במדים לבנים מסורתיים וכובע קש. במאה ה-19, פועלים מקומיים היו משתמשים במזחלות, במקום הליכה ארוכה ומפרכת 2 קילומטר במורד הגבעה. המזחלות, המכילות בנוחות שני רוכבים בו זמנית, עושות את הנסיעה בת 10 הדקות במהירות של עד 37 קילומטרים לשעה.
בימינו, מכוניות החליפו את חלק מהמזחלות, אבל עדיין ניתן לגלוש בסגנון הישן אצל חברות התיירות הרבות שעדיין שוכרות קארירוס.
האגדה מספרת שארנסט המינגווי תיאר את הירידה במזחלת כחוויה "המרגשת ביותר" בחייו, אך המדקדקים מתקנים שזו הייתה דווקא אשתו מרי שהתלהבה מהגלישה.

בכפר בווייטנאם, ילדים חוצים את הנהר בדרך לבית הספר, בשקיות פלסטיק
בכפר הקטן Huoi Ha בווייטנאם, הורים של לתלמידי בית ספר, עושים כל שביכולתם כדי שילדיהם יגיעו לשעורים. הם שוחים לבית הספר עם ילדיהם, מעבר לנהר נאם צ'ים הסמוך וכדי שיגיעו לשעורים בבגדים יבשים, הם נושאים אותם בתוך שקי ניילון.
במהלך העונות החמות ויבשות, הילדים באזור חוצים את הנהר על גשרי במבוק מאולתרים ובעונת הגשמים הם נאלצים להשתמש ברפסודות, אך כאשר הזרמים חזקים מדי, הם עלולים בקלות להיסחף. ההורים מאמינים שחינוך מעניק לילדיהם את הסיכוי היחיד להיחלץ מהעוני ולכן הם יעשו מאמצים רבים כדי להבטיח שהם יוכלו להשתתף בשיעור, גם אם זה אומר לשאת אותם מוגנים מהמים בתוך שקי ניילון, על פני הנהר הגועש. הגברים המקומיים מבצעים את המשימה היומיומית להעביר יותר מ-50 תלמידי בית ספר על פני הנהר.
ראש הכפר Huoi Ha, אומר "הנחל הזה מסוכן מאוד, אני מקווה שהמדינה תשקיע בגשרים תלויים כדי שנוכל לעשות את הדרך בצורה בטוחה יותר".
גשרים כאלה אם יוקמו, יקלו רק על חלק מהמסע היומי של הילדים לבית הספר. אחרי שהם מגיעים לגדת הנהר השנייה, הם יוצאים משקיות הניילון ומתחילים מסע בן שעות לאורך קילומטרים של יער, כדי להגיע לבית הספר.