המקור האמיתי של דוגמאות ייחודיות אלה אינו ודאי. ישנם היסטוריונים המציעים השפעה עות'מאנית מהמאה ה-19, המחקה את שטיחי הקילים שהובאו מקונסטנטינופול. אחרים מאמינים שהעיצובים מתוארכים רחוק יותר, לתקופת השלטון הגנואי באי (אמצע המאה ה-14 עד אמצע המאה ה-16), כאשר טכניקות הסגרפיטו יצרו דוגמאות כאלו. הדוגמאות המוקדמות ביותר ששרדו של סגנון זה, מתוארכות לסביבות שנות ה-1850 וכוללות חזרות פשוטות יחסית של משולשים, מעוינים וחצאי עיגולים. עם הזמן המוטיבים הפכו מקושטים יותר, עם פרחים, ציפורים ויצורי ים שגולפו ביד בחזיתות.
תערובת זו של השפעות מזרחיות ומערביות יצרה את סגנון הדקורציה הייחודי של העיר, המכונה ביוונית xysta ("שרוט"). בטכניקה זו מגרדים שכבת טיח סיד לבן בעזרת מזלג כדי לחשוף את החול הכהה שמתחת. סרגלים ארוכים משמשים לחריטת עיצובים גיאומטריים מורכבים, בעוד שמכשירים גדולים דמויי מצפן מוסיפים אלמנטים עגולים ומפותלים.
קישוט זה אינו מוגבל לבתי מגורים אלא הכל, החל מכנסיות פירגי ועד לסניף הדואר ותחנת הדלק שלה, מעוטר בסגנון קסיסטה וניראה כאילו כוסו בקעקועים.
הכפר הוקם בתקופה הביזנטית ומאוחר יותר בוצר על ידי הגנואזים במאה ה-14. השפעות גנואזיות אלו עדיין ניכרות כיום בתכנון ובאדריכלות. פירגי בנוי בתבנית צפופה ומבוכה עם סמטאות צרות ומתפתלות ובתים מחוברים היוצרים מעין מחסום מגן, שנועד להגן על תושבי הכפר מפני התקפות פיראטים, שהיו איום מתמיד בים האגאי של ימי הביניים. החומות הגבוהות, החלונות המעטים והחצרות הסגורות מזכירים אדריכלות מבצר, ומעניקים לכפר אופי הגנתי מובהק.
בכפר נמצאות מספר כנסיות היסטוריות, חלקן ביזנטיות מהמאה ה-13. בסמטאותיה, תושבים מקומיים יושבים מחוץ לבתיהם, רוקמים, מקלפים שקדים או פשוט מספרים זה לזה סיפורים. תושבי הכפר ידועים כשמחים במיוחד לחלוק אנקדוטות על ההיסטוריה, המנהגים והאדריכלות של הכפר.
הכפר משמש גם מוקד בייצור המסטיק המפורסם של כיוס, שכן הוא שוכן באזור מסטיהוהוריה (כפרי המסטיק). מסטיק, השרף הארומטי הנקטף מעצי המסטיק המקומיים בדרום כיוס, הוא מוצר מוגן המשמש לכל דבר, החל מממתקים וליקרים ועד קוסמטיקה ותרופות. לעתים קרובות ניתן לראות עצי מסטיק ברחבי הכפר, ובמהלך עונת הקציר (בדרך כלל בסוף הקיץ), ייתכן שתראו אפילו מקומיים אוספים את טיפות השרף בתהליך שנותר ללא שינוי במשך מאות שנים.