בפינלנד הפינים מכנים אותו Kaffeost, תערובת מסקרנת של אספרסו וגבינה, שעשויה להרים גבות במקומות אחרים. להכנתו, חותכים קוביות של juustoleipä, גבינה פינית ומניחים אותם בזהירות לתוך כוסות אספרסו ואז מכוסים אותם במפל של קפה חם. מקבלים קפה ממותק בעדינות, מענג במיוחד עם ביסקוויטים.
החיבה לקפה הזה עברה גם לשוודיה השכנה, שם משתמשים בגבינה עשויה מחלב איילים.

בוייטנאם זהו Cà phê đá, קפה קר ומרענן, קלוי כהה, נטחן גס וידוע בטעמו הנועז. הקפה עובר בישול הדרגתי בסגנון טפטוף, הזולג בעדינות לתוך תערובת של חלב מרוכז וקרח. בהאנוי נהנים המקומיים והתיירים כאחד, מה- Cà phê Trú’ng, קפה ממותק בחלב מרוכז עם חלמון ביצה טרופה.

בדרום קוריאה זהו קפה dalgona, בעל מראה מוקצף ושובה לב, שהביא אותו לככב ברשתות החברתיות. המבנה שלו הוא משהו כמו – קפוצ’ינו הפוך, עם הקפה הקצף מלמעלה והחלב מתחת. יצירתו כוללת ערבוב והקצפה של קפה נמס, סוכר ומים חמים עד שהם יוצרים קצף חלומי דמוי ענן. בספל נפרד מוזגים בעדינות קילוח של חלב חם ואז מעטרים בחן את תערובת הקפה המוקצף, המגיע לשיאו בתמונה באינסטגרם.

ברחובות ההומים של מלזיה וסינגפור, “קופי” הוא למעשה ספל הבירה המועדפת, מלווה במגוון של וריאציות מקומיות. היצירה האותנטית של קופי מתחילה בפולי רובוסטה, לפני שהם נטחנים לאבקה דקה, הם נקלים בקפידה עם תערובת של סוכר ומרגרינה. מסננים את אבקת הקפה במים רותחים דרך שקית מלמלה. לאחר מכן, הוא עובר הבשלה במיכלים גדולים דמויי קומקום המשמשים לאוורור ולקירור. יש כתריסר וריאציות של קופי. מונחים כמו קופי-או-קוסונג (שחור חזק), קופי-סי (עם סוכר וחלב מאודה) וקופי-סייו-דאי (עם פחות חלב מרוכז) מציעים הצצה לעולם רווי בניואנסים של התענוג הארומטי הזה.

בטורקיה, קפה טורקי, מונצח ברשימת אונסק”ו למורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות והוא מגלם את תמצית האירוח, הידידות, העידון והבילוי המחלחלים לכל פן בחיים. אצלנו בישראל הוא נחשב כקפה גזעי, סמל לגבריות. זהו קפה טחון, עם מים וסוכר המתבשלים בקנקן קפה. הקפה חזק ולא מתנצל והבוץ שנותר בתחתית הכוס, מאפשר למגידות עתידות מיומנות, לחזות את הבאות.

בערב הסעודית זהו קהווה, סמל של נדיבות, תרבות קפה נוספת שנרשמה ברשימת המייצגים של אונסק”ו למורשת התרבות הבלתי מוחשית של האנושות. קפה זה, המושרה בהל ולעתים בזעפרן, תופס תפקיד מרכזי במפגשים חברתיים סעודיים. ראוי לציין שהמוסכמה מכתיבה להנות מכוס אחת לפחות אך לשמור על מגבלה של שלוש כוסות במפגש אחד.

בסנגל, “Café Touba” משלב בטעמו את חיוניות התבלינים. הקפה הזה, שנקרא על שם העיר טובה, מקפיץ את הטעם עם פלפל גינאה.

באירלנד, האייריש קופי, שילוב לבבי של קפה, וויסקי אירי, סוכר ושמנת, מציע נחמה וגם ממריץ. הוא יכול להפיג הנגאובר וגם להמשיך את המסיבה.

במרוקו הקפה מתובל, שם הסמטאות המבוכיות של השווקים המרוקאיים, לוחשות סיפורים תוך לגימת קפה מתובל בקינמון, פלפל שחור, אגוז מוסקט והל. כל לגימה חושפת שכבות של ארומה והיסטוריה.

בהודו, אמנם מסאלה צ’אי הוא משקה לאומי הודי, אבל במדינות הדרום, “קאפי” לוקח את אור הזרקורים. הוא מבושל דרך מסנן קפה, בטפטוף, תערובת של קפה, חלב חם, סוכר ואבקת עולש, בכוס מתכת הממוקמת בתוך צלוחית ‘דבארה’.

במקסיקו “Café de Olla” הוא קפה מתובל בקינמון ופילונזיו (סוכר קנים לא מזוקק). הוא מבושל באופן מסורתי בסיר חרס והוא מלווה פופולרי למטבח המקסיקני.

בקולומביה, “טינטו” הוא קפה שחור פשוט שהוא גם חלק חיוני מחיי היומיום. אפשר גם לנסות אצל כל רוכל ברחוב את Tinto Campesino, כוס טינטו בסיסית ממותקת בפנלה (סוכר קנים לא מזוקק).

והיא אפשר לסיים רשימה כזו בלי איטליה והאספרסו שלה, ממנו נהנים ברחבי העולם. השוט הזה של קפה מרוכז הוא אבן יסוד בחיי החברה האיטלקיים, מוקד לשיחה ואחווה.