בתום שנה של עבודות שימור: בית טיכו – אחד הבתים המפורסמים בירושלים – נפתח מחדש לציבור. 

בית טיכו. מבט מהכניסה. קרדיט צילום עדי שולמן. מוזיאון ישראל, ירושלים

מוזיאון ישראל יזם את שימורו של אחד הבתים הראשונים שנבנו בירושלים מחוץ לחומות. בתום שנה של עבודות שימור, בעלות כוללת של למעלה מ-10 מיליון ₪, ייפתח הבית לציבור הרחב, שיוכל בין היתר לחזות בציורי תקרה נדירים שלא היו ידועים עד היום, מהתקופה שבה היה הבית בבעלות ערבית, ושככל הנראה גם בני הזוג טיכו שהתגוררו בבית לא היו מודעים לקיומם. בגלריות החדשות של בית טיכו ניתן יהיה לצפות בתערוכת קבע המספר את סיפורו של הבית ובתערוכות אמנות מתחלפות. הראשונה שבהן היא התערוכה “הזכות לנקות” של האמנית נירה פרג העוסקת בטקסים הדתיים בכנסיית הקבר בירושלים. הפתיחה: 10.9.15.

הבית נבנה בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-19 על ידי הגא רשיד נשאשיבי, והוא נחשב לאחד הבתים הראשונים שנבנו בירושלים מחוץ לחומות. הבית מופיע במפת ירושלים הנודעת של צ’רלס וילסון משנת 1865 והוא נבנה בסגנון עירוני עות’מאני טיפוסי – מבנה סימטרי בעל קירות עבים, במרכזו אולם כניסה ומשני צידיו חדרים שתקרותיהם קמורות. לאחר מספר שנים שכר את הבית סוחר העתיקות הנודע מוזס וילהלם שפירא, ששמו נקשר לפרשיות מסתוריות של זיופי עתיקות, והוא התגורר בו עד להתאבדותו בשנת 1884.

נירה פרג. הזכות לנקות

בשנת 1924 נרכש הבית על ידי רופא העיניים המפורסם ד”ר אברהם טיכו ורעייתו הציירת אנה טיכו, לימים זוכת פרס ישראל. ד”ר טיכו הקים בבית את בית החולים לרפואת העיניים שלו, ובזכות הצלחותיו הרפואיות ושיטות הטיפול החדשניות שלו, הגיעו למרפאתו חולים רבים מהאזור כולו. ב-1960 נפטר ד”ר טיכו, ורעייתו אנה (ששימשה כסייעת במרפאת העיניים של בעלה) המשיכה להתגורר בבית וליצור בו עד מותה, עשרים שנה אחריו. סלון ביתה של אנה טיכו, שאהבה מאוד לארח אינטלקטואלים, אמנים, סופרים ואנשי חברה, היה במשך שנים מוקד עלייה לרגל. בין האישים הרבים שהתארחו בבית כשעוד שימש בית מגורים ניתן למנות את הסופר ש”י עגנון, המשוררת אלזה לסקר-שילר, ההוגה מרטין בובר, חוקר הקבלה גרשום שלום, האמנים מארק שאגאל, מרדכי ארדון, יוסף זריצקי ואחרים. מתוך רצון לשמור על הבית כמרכז תרבותי לתושבי ירושלים, ציוותה אנה טיכו את הבית על אוספיו וספרייתו למוזיאון ישראל, כדי שישמש מרכז אמנות ותרבות לציבור הרחב.

שיני הזמן נגסו בבניין הישן שנבנה לפני 150 שנה, ולפני כשנה הוא נסגר לציבור לצורך עבודות שיפוץ ושימור מקיפות. במהלך העבודות התגלו בבית תגליות שלא היו מוכרות כלל עד כה. אחת התגליות המפתיעות ביותר הייתה של ציורי תקרה כחולים שהתגלו במהלך קילוף שכבות הטיח. המסמכים המוכרים לא הכילו כל אזכור של ציורים אלה. בדיקה מדוקדקת העלתה כי מדובר בציורי תקרה מקוריים מהמאה ה- 19שבני הזוג טיכו עצמם לא הכירו, על אף שרק שכבת טיח דקה הפרידה בינם לבין הציורים. צוות שימור המתמחה בציור קיר עתיקים הוזעק לבצע עבודות שימור ולחשוף את הציורים הנדירים.

ד’ר אלברט ואנה טיכו. באדיבות מוזיאון ישראל

גילוי נוסף היה של קשת חלון מעגלית אשר הייתה בחזית הבית המקורית ואשר במהלך השנים כוסתה בשכבות של טיח ואריחים. הקשת שולבה במבנה המחודש בגלריה המוקדשת להיסטוריה של הבית. בנוסף, נחשפו שרידים של כמה מהעמודים המקוריים שבנה האדריכל קורנברג שליווה את כניסתם של בני הזוג טיכו לביתם החדש לפני כ-90 שנים. במהלך השיפוצים חללי התצוגה עוצבו מחדש, המדרגות הלולייניות המרכזית קולפו משכבות הצבע הישן שלהן כדי שיחזרו למראה המקורי שלהן, המרפסת מעל החזית כוסתה שוב במצללת עץ בדומה לזו הנראית בתצלומים משנות ה-30 ועד שנות ה-60 של המאה ה-20. בנוסף, הותקנו מערכי תאורה, מיזוג ותשתית חשמל המתאימים לתצוגה מוזיאלית עדכנית, והמבנה העתיק הנוגש לאנשים עם מוגבלויות בהתאם לתקנים העדכניים.
אחת הגלריות בבית תוקדש לתערוכת קבע המספרת את סיפורו של הבית, ושבה יוצג גם אוסף החנוכיות המרהיב של ד”ר טיכו. גלריה נוספת תוקדש ליצירתה של אנה טיכו. כמו כן, יוצג במקום סרט וידיאו של הבמאי עמית גורן שיספק הצצה לחייה של אנה טיכו באמצעות זיכרונות שכתבה, ראיונות עימה וצילומים וקטעי סרטים ישנים.
עם פתיחת הבית תוצג בו התערוכה “הזכות לנקות” של אמנית הוידיאו: נירה פרג. בעבודתה עוקבת פרג הנמנית על האמנים הבולטים בישראל, אחרי הפעילות בכנסיית הקבר, מתארת כוריאוגרפיה של אנשי הכנסייה הפשוטים, עולי הרגל והתיירים הפוקדים את הכנסייה בהמוניהם ומתארת את פעולותיהם החוזרות והנשנות ואת טקסיהם. גם עבודת הנזירה שמנקה את המקומות הקדושים במטלית, בחומרי ניקוי, במטאטא ויעה היא טקס: משגרת עבודתה ומשגרת הביקורים בכנסייה עולה ההיסטוריה המורכבת של המקום ושל הסדרי הסטטוס קוו בין הפלגים הנוצריים החולקים את השליטה בו . התערוכה כוללת ארבע עבודות וידאו חדשות ולצידן פסל המתאר קיר בכנסיית הקבר שהינו העצם היחיד בכנסייה כולה המפר את הסטטוס קוו בין הכנסייה האורתודוקסית הרוסית ושאר הזרמים החולקים את החלל.