בדרום בורקינה פאסו, מדינה במערב אפריקה, בסמוך לגבול עם גאנה, שוכן כפר קטן ומעוגל בן כ-1.2 דונם, שנקרא Tiébélé. זהו ביתם של אנשי קסנה, אחת הקבוצות האתניות העתיקות ביותר שהתיישבו בשטח בורקינה פאסו, במאה ה -15. Tiébélé ידועה בארכיטקטורה המסורתית המדהימה של הגורונסיי Gourounsi ובקירותיהם המעוטרים לתפארת.

 

 

בורקינה פאסו היא מדינה ענייה, אפילו בסטנדרטים של מערב אפריקה ואולי גם הענייה ביותר בעולם, אך הם עשירים מבחינה תרבותית וקישוט קירות בתיהם, הוא חלק חשוב ממורשתם התרבותית באזור זה של המדינה.
קישוט קירות הוא תמיד פרויקט קהילתי, שנעשה על ידי הנשים וזהו נוהג עתיק מאוד שנמשך מהמאה השש עשרה לספירה.
אנשי קסנה בונים את בתיהם אך ורק מחומרים מקומיים: אדמה, עץ וקש. אדמה מעורבבת עם גללי פרה וקש, שהרטיבות מקנה להם פלסטיות מושלמת, לעיצוב משטחים כמעט אנכיים. כיום טכניקה זו מוחלפת ביציקת לבני בוץ.
הבתים של Tiéélé בנויים להגנה, בין אם זה כנגד האקלים או אויבים פוטנציאליים. הקירות בעובי מטר וחצי והבתים מעוצבים ללא חלונות פרט לפתח קטן או שניים, בכדי לאפשר מספיק אור טבעי להתמצאות. דלתות הכניסה הן בגובה מטר וחצי בלבד, בכדי להתגונן בפני השמש וגם בכדי להקשות על אויבים.
לאחר הבנייה, האישה מציירת ציורי קיר על הקירות באמצעות בוץ צבעוני וגיר לבן. המוטיבים והסמלים לקוחים מחיי היומיום או מדת ואמונה. לאחר מכן, הקיר המוגמר נשרף בזהירות באבנים, כל צבע נשרף בנפרד כך שהצבעים לא יתערבבו זה בזה. לבסוף, המשטח כולו מצופה לכה טבעית המיוצרת מ- néré, עץ שעועית אפריקני.
העיצובים משמשים גם להגנה על הקירות עצמם. הקישוט נעשה בדרך כלל רגע לפני העונה הגשומה ומגן על הקירות החיצוניים מפני הגשם. הוספת גללי פרות, דחיסת שכבות בוץ, שריפת השכבה הסופית, ולכה בנייר, כל אלה גורמים לעיצובים לעמוד במזג אוויר רטוב, מה שמאפשר למבנים להחזיק זמן רב יותר.
אגב, הבירה שנשות הכפר ניראות לוגמות בתמונות, נקראת dolo והיא מבושלת אצלם בבתים.
למרות שגיריתי את סקרנותכם, ראוי לציין שבורקינה פאסו אינו אזור תיירותי. הכפרים הללו שם סגורים בפני אנשים מבחוץ ואלה שהצליחו להכנס ולתעד את המקום, עשו זאת אחרי משא ומתן שארך לעתים שנה ויותר. התושבים בכפרים מוסלמים ואנימיסטים (דתות מקומיות), אך לאף אחד לא באמת אכפת במה מאמין הזולת שם.
לאלה שהותר לבקר במקום, נאמר מראש כי אסור להם ללבוש שום דבר אדום ולא לשאת מטריה. רק למשפחה האצילה שבכפר, מותרת הפריבילגיה הזו וזה יכול להוות עלבון גדול למארחים.

 

 

 

 

 

 

 

לכל הכתבות בקטגוריית תרבות
+כתבות מומלצות
האיקיאגי: איך למצוא מטרה שתגרום לנו לקום בשמחה בבוקר
תרבות
האיקיאגי: איך למצוא מטרה שתגרום לנו לקום בשמחה בבוקר
  ליפנים יש מילה המגדירה את התפיסה הזו: איקיגאי ikigai (ee-key-guy), שמתורגמת ל”סיבה להוויה
למה אנחנו מוקסמים מקטסטרופות?
תרבות
למה אנחנו מוקסמים מקטסטרופות?
  ברגע שפורצת מלחמה, אי שם בעולם, נניח באוקראינה, המלחמה יוצרת אצלנו ציפייה שיהיה
ב”יום שני הרטוב” בפולין, הבנים מרטיבים את הבנות והן נוקמות למחרת
תרבות
ב”יום שני הרטוב” בפולין, הבנים מרטיבים את הבנות והן נוקמות למחרת
בכפרים בפולין, היו גוררים את הנערות ומשליכים אותן לנהר, אך הן יכלו “לפדות” עצמן,

כתיבת תגובה

הוספת תגובה חדשה, האימייל לא יוצג באתר*