אפריקה מתֻווכת לתודעה המערבית דרך דימויים של עוני, מחלות, אלימות, פריפריאליות, שבטיות, מלחמות אתניות, רצח עם, שחיתות, עסקאות נשק, אי-שוויון, מילת נשים, אוטוסטרדות ארוכות ואינספור מראות של ערים מאולתרות וכאוטיות. אבל “המדומה” הזה, ארכיון הדימויים של המערב, הוא תוצר של היסטוריה מסוימת. אומרים שהמערב טרם השלים עם עובדת קיומן של היסטוריות מקבילות.

 

קונלה אדיימי, NLÉ, בית הספר הצף של מאקוקו, לאגוס, ניגריה, 2015

קונלה אדיימי, NLÉ, בית הספר הצף של מאקוקו, לאגוס, ניגריה, 2015

התקשורת מפנה זרקור אל ניסיונות הגירה לאירופה על ספינות רעועות והרבה פחות לפיתוח תשתיות, הקמת מערכות ייצור, פלטפורמות של פיתוח חברתי-כלכלי ושאר תהליכים מוּאצים, שהופכים בירות אפריקאיות לערים גלובליות המשתלבות יותר ויותר במסחר הטרנס-גלובלי. המרחב הציבורי באפריקה היה ל”מרחב שלישי” (מונח של הומי באבא) חמקמק, היברידי-אקטיבי, המיטלטל בין תכנון פורמלי מסיבי להִתרבות לא פורמלית נמשכת ומצוי בתהליכי שינוי, פיתוח תשתיות ותנועה של סחורות ופרויקטים חוצי-גבולות.
יבשת אפריקה נעשית מרכז כובד המסחרר סביבו מעגלי הגירה פנימה והחוצה ממנה: סינים רבים מתיישבים באפריקה בעוד מטרופולינים אסיאתיים מתמלאים ב”מושבות” של אפריקאים. דובאי, הונג-קונג ושנחאי מחליפות את ערי אירופה ואמריקה כיעד מועדף לגלי ההגירה מאפריקה.
לא מעט מחקרים אקדמיים, פרסומים ותערוכות ניסו בשנים האחרונות “לקלף” את תדמית “החדשות הרעות” המזוהה זה עידן ועידנים עם היבשת. ערי ענק אפריקאיות, שאליהן ומהן נעים מדי שנה כ-23 מיליון אנשים, ממרכזות את הדיון כעדשה שמבעד לה נשקפת אפריקה ככוורת יצרנית ורוחשת של התחדשות כלכלית, תרבותית וזהותית. תהליכי העיור עוטים גוון ייחודי ומנגנונים בינלאומיים עוברים תמורה מפתיעה בהגיעם לאפריקה. בהעדר מנגנונים ממשלתיים מובְנים, העשייה מתנהלת מתוך קומבינטוריקה פנימית של קיום הישרדותי-משהו, כהתגוששות בין יריבים פוליטיים שלפעמים מתחבקים זה עם זה בקִרבה יתרה.
כארבעים אחוז מתושבי אפריקה חיים בערים, וכשישים אחוזים מתוכם מתגוררים בערי בקתות לא פורמליות. העיר הלא פורמלית היא העיר האפריקאית. החיים בה מתנהלים ברובם ברחוב, תוך תנועה מתמדת במרחב כאוטי צפוף. התושבים נדרשים לנווט בלי הפסקה בעולם שאין בו הנחות או נתיב של ביטחון בירוקרטי. תנועת האנשים הרודפים אחר חלומם בעודם נאבקים לבצע משימות בסיסיות, בונה כלכלה של עסקאות אינספור בסבך של קשרי חליפין המתנסח כל פעם מחדש. מה מאפשר לערים האפריקאיות (רובן “ערים כפולות” במונחים אורבניים: הרכבה של העיר האירופית לשעבר ועיר הילידים) – אם מגא-ערים ואם ערים בגודל בינוני (במושגים אפריקאיים) – לפעול כמכונות דינמיות בהעדר תשתיות? כיצד מנגנון ה”דילים” האד-הוקי וטקטיקות התנועה רבות התושייה במרחב האפרוצנטרי מייצרים הזדמנויות? דומה שהם הרבה יותר מוצלחים מהמורשת של מנגנוני השליטה הקולוניאליים, שקרעו את אפריקה לגזרים. לערים בתהליכי השתנות יש כוח חזק שכופה היגיון של יוזמה הישרדותית. בניגוד לציווי המאחד של תרבות המערב, הפרקטיקה האפרוצנטרית הטרוגנית ונזילה. פולחנים עתיקים מתקיימים בה לצד מרכזי קניות בוהקים וכבישים מהירים בהעדר מאקרו-נראטיב או אכיפה מדינתית. “האורבניזם הפוחז” של ערים מאולתרות מצמיח צורות ארגון ספקולטיביות, הרחק מן הנורמות של הכלכלה הרציונלית. הללו מתקיימות בחירות יחסית מתקנים של רגולציה ותכנון, ומתגלות ככוח חשוב בעיצובן העכשווי של הערים האפריקאית, לצד המנגנונים הפיננסיים של חברות רב-לאומיות. “בתרבות אפריקה, הקיום נדרש ליחסיות, להמשכיות תוך תמורה תמידית. האדם תמיד דרוך, עומד על המשמר, קשוב בערנות לנסיבות המשתנות. כל פעולה היא זמנית ובת-חלוף, כשהמשימה העיקרית היא להשתלב בזרימה של החיים. […] אתה לא מצפה שהעיר תיתן לך משהו. אתה אוסף את הזבל שלך, מטפל בתאורת הרחוב, במים, בביוב. אין תחבורה ציבורית אלא תעשייה לא פורמלית של הסעות”.
ההיסטוריה של אפריקה – מזכיר הפילוסוף וההיסטוריון אקילה מבמבה, יליד קמרון – נכתבה על-ידי הקולוניאליזם המערבי, שחקק בה מבנים של מרחב מאז המאה ה-16; אך מאז השחרור מעול הקולוניאליזם ניתק בהדרגה הקשר בין המדינה לבין הבעלוּת על הקרקעות, וסכסוכי בעלוּת מכתיבים כיום את סדר-היום הפוליטי ובאים לידי ביטוי בשינויים חברתיים המורגשים בשטח. מרחבים ציבוריים אינם מנוצלים לטובת הכלל אלא מעוצבים בהתאם לאינטרסים של הכוחות הפוליטיים והכלכליים המתנגשים בהם. המרחב הציבורי האפרופוליטני מציף אפוא את התמהיל החברתי-פוליטי הזה – מניפה חיונית של שפות, אינטרסים וכלכלות – בדגש על שינוי הקריאה האורבנית המקובלת. במחקר, למשל, נזנחים הקטבים הבינאריים המוּכּרים של מרכז מול פריפריה, פורמלי מול לא פורמלי, שאינם ייחודיים לאפריקה. תהליכי הפיתוח בערים רבות כרוכים בהרס וחורבן של עקירת תושבים, והתפשטותן המהירה מייקרת ומסכלת כל סיכוי להשליט במקום תשתית אורבנית אינטגרלית – אלא שהאורבניזם האפרוצנטרי מוכשל על-ידי גורמים המעוניינים בערים המצייתות למודל האירופי, אנשי מקצוע ורשויות שלא פיתחו רגישות לצרכים המקומיים הייחודיים. מסיבות אלה פנו כמה ראשי ערים – ביניהן קינשסה וקיגאלי – דווקא לחברה רב-לאומית מסינגפור (Surbana), לגיבוש תוכניות מִתאר היברידיות שיתאימו לאופיין.

 

קונלה אדיימי, NLÉ - רדיו צ'יקוקו, פורט-הרקורט, ניגריה, 2014

קונלה אדיימי, NLÉ – רדיו צ’יקוקו, פורט-הרקורט, ניגריה, 2014

החוקר עבדומליק סימון טוען שכיום רווחת יותר ויותר הנטייה לרכך את הקונוטציות הדיסטופיות שדבקו בערי אפריקה. שכונות העוני נתפסות כגביש דינמי של “אורבניזם ממשי”, המערבל מושגים כמו יעילות, קיימוּת וצדק, סכנות והזדמנויות, בלי מבט-על הלוכד את המתרחש בשטח. אפריקה מעניינת את העולם כולו ונישאת בהיסטוריה העולמית, ועליה לכתוב את עצמה מחדש ולפרש את המורשת המורכבת שלה תוך חיזוק הכוחות הדמוקרטיים. התחלה חדשה, טען היסטוריון האדריכלות הגרמני אודו קולטרמן כבר ב-1963, תונהג רק על-ידי אדריכלים אפריקאיים, המודעים למסורות המקומיות ולצרכים החברתיים הייחודיים למקום.
האם תשכיל אפריקה לשמר את המימד החברתי של המקצוע תוך יצירת פרוטוטיפים לאדריכלות חדשה באפריקה? בשטח, הלובש צורה מרחבית חדשה, נוכחת היסטוריה ארוכה של הדחקה בדמות שרידי מונומנטים מימי הקולוניאליזם. שחקנים רבים ומשונים מנסים לפעול במסגרת זו של קפיטליזם מואץ, הדורס קדימה ללא גבולות. הסינים אינם היחידים, ולצדם פועלות חברות בנייה והשקעות מהמזרח התיכון, מישראל, מברזיל, מטורקיה. ערים נבנות בשיתוף פעולה בין מקומיים לזרים, בין ממשלות ותאגידים רב-לאומיים, בכוחות מנוגדים המנסים לשמר את הוורנקולרי ולרוקן אותו מתוכן, לשמור על הזהות תוך איבודה, להקים מובלעות פנטסטיות וערי-לוויין אפרו-פוטוריסטיות בצמוד לאקטיביזם אזרחי ואסקפיזם פרפורמטיבי המנסה להפוך את הכאב לעונג.

 

נסטיו מוסקיטו (אמן, אנגולה). מלחמה קפואה, 2014. וידיאו, 6:55 דקות. שלוש יבשות (אירופה, אמריקה, אפריקה), 2010, וידיאו, 7:40 דקות Nástio Mosquito (artist, Angola) Frozen War, 2014 Video, 6:55 minutes Three Continents (Europe, America, Africa), 2010 Video, 7:40 minutes

נסטיו מוסקיטו (אמן, אנגולה). מלחמה קפואה, 2014. וידיאו, 6:55 דקות. שלוש יבשות (אירופה, אמריקה, אפריקה), 2010, וידיאו, 7:40 דקות
Nástio Mosquito, artist, Angola
Frozen War, 2014
Video, 6:55 minutes
Three Continents (Europe, America, Africa), 2010
Video, 7:40 minutes

 

הדי ההשלכות של המלחמה הקרה והמתח הבין-גושי על מבני הכוח העכשוויים באנגולה, נשמעים בווידיאו מלחמה קפואה – מלחמה קרה בחֶזקה, בקודקוד של משולש המאבקים האלימים שניהלו על אדמת אנגולה ארצות-הברית וברית-המועצות. נסטיו מוסקיטו מתבונן במורשת של ההיסטוריה המטרידה הזאת מנקודת מבט שההיסטוריוגרפיה הרשמית נוטה להעלים, ומציג תופעות של כיבוש, סיפוח, הגירה ובלבול בין מידע וידע.
במיצב הווידיאו שלוש יבשות נושא מוסקיטו שלושה נאומים, המתייחסים לכל אחת מהיבשות בהתאמה. מאחוריו פרושׂות מפות מאולתרות של שטחי יבשה שהודבקו יחדיו – גיאוגרפיה מזוהה שעוטה כאן חזוּת משחקית. בדומה לפוליטיקאי במסיבת עיתונאים, הוא מצהיר בנימה מרוחקת ורציונלית – שהיא בה-בעת גם מתנשאת וכריזמטית – הצהרות כמו “קניתי את אירופה” ומדבר על “גאווה” ו”בוּרות” ועל “עליונות טבעית ופשוטה”. פולחנים מקצועיים המוּכּרים לנו מן היומיום במדינות המערב, מבוצעים כאן בסביבה עלובה, באוויר הפתוח, באור יום. הזיווג הזה בין שונים מאיר את ההנצחה המתמשכת של הניצול הכלכלי על-ידי המערב, את הקיטוב הסוציו-כלכלי המעמיק, ואת ההשפעות ההרסניות של החוב הלאומי העצום על אופן החשיבה ותפיסת הזהוּת. ההיגיון הכלכלי הזה מסתכם בהנחה שהכל, כולל הזיכרון ניתן לרכישה. ההומור השחור הפרובוקטיבי של מוסקיטו מדגיש את הפטליזם המטורף של הרציונל ההגמוני ושיטות התעמולה שלו, ובה-בעת צובע בגוונים של אנושיות את המבט המפוכח על חברה לא מתפקדת, הרוקדת על סִפּו של מדרון תלול.

 

סמי באלוג'י ופיליפ דה-בוק (אמן, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו; אנתרופולוג, אוניברסיטת לוון, בלגיה) המגדל: אוטופיה קונקרטית, 2015 וידיאו, 70 דקות Sammy Baloji and Filip de Boeck (artist, Democratic Republic of Congo; anthropologist, Leuven University, Belgium) The Tower: a Concrete Utopia, 2015 Video, 70 minutes

סמי באלוג’י ופיליפ דה-בוק (אמן, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו;
אנתרופולוג, אוניברסיטת לוון, בלגיה)
המגדל: אוטופיה קונקרטית, 2015
וידיאו, 70 דקות
Sammy Baloji and Filip de Boeck, artist, Democratic Republic of Congo;
anthropologist, Leuven University, Belgium
The Tower: a Concrete Utopia, 2015
Video, 70 minutes

 

המגדל עומד בלב אזור התעשייה של לימט (Limete), אחד הרבעים המרכזיים של העיר קינשסה. בניין בלתי גמור ומרופט זה, על 12 קומותיו – בחלקו גורד שחקים, בחלקו פירמידה, בחלקו מצודה – הוא שכן חריג בנוף של מחסנים, מפעלי תעשייה, מסילות ברזל ובניינים שונים בתהליך הקמה. הבעלים הגאה והדייר היחידי של המגדל הוא דוקטור לרפואה בגיל העמידה, המתמחה ב”רפואת אווירונאוטיקה וחלל”. ב-2003 קנה “הדוקטור”, כפי שהוא מוּכּר כאן, חלקה קטנה של 109 מ”ר,  ובעזרת שני אדריכלים החל להקים בניין בן ארבע קומות. אלא שעוד בטרם הגיע לקומה הרביעית פיטר ה”דוקטור” את האדריכלים, ומאז היה לאדריכל בשירות עצמו, הפועל בלי כל תוכנית ברורה.
אדריכלות ללא אדריכלים היא אמנם הנורמה בקינשסה; אלא ש”הדוקטור” נסחף בשלב כלשהו בתשוקתו ובמשיכתו לחלל ולשמים, ומה שהחל כבניין מגורים צנוע וקונוונציונלי למדי התפתח לכלל מיזם אנכי מגלומני, המטפס גבוה יותר ויותר אל השמים ומכלה עוד ועוד כמויות של טיח ובטון. לאחר שהקריב את הונו, בריאותו ושלומו הנפשי לטובת חזונו, איבד “הדוקטור” בהדרגה את השליטה באתר הבנייה, שפיתח חיים עצמאיים והחל לבנות את עצמו בלי הפסקה בדרך אל מסקנתו הלוגית, בעוד “הדוקטור” הופך לבן ערובה וקדוש מעונה. סרטם של סמי באלוג’י ופיליפ דה-בוק הוא סיור מאורגן במגדל בחברת בעליו ואדריכלו.

 

רם קולהאס וברחטייה ון-דר-האק (אדריכל וקולנוענית, הולנד) לאגוס מרחוק ומקרוב, 2002 וידיאו אינטראקטיבי, 60 דקות Rem Koolhaas and Bregtje van der Haak (architect and filmmaker, The Netherlands) Lagos Wide and Close, 2002 Interactive video, 60 minutes

רם קולהאס וברחטייה ון-דר-האק (אדריכל וקולנוענית, הולנד)
לאגוס מרחוק ומקרוב, 2002
וידיאו אינטראקטיבי, 60 דקות
Rem Koolhaas and Bregtje van der Haak (architect and filmmaker, The Netherlands)
Lagos Wide and Close, 2002
Interactive video, 60 minutes

 

העבודה צולמה ב-2001-02, בכמה נסיעות של ברחטייה ון-דר-האק ללאגוס, ניגריה, בלוויית האדריכל רם קולהאס, שהוביל אז את “פרויקט הרווארד” בעיר. בעוד קולהאס נמשך לניתוחים אנליטיים ממבט-על, ון-דר-האק נשאבה לבלגן של הפעלתנות על פני הקרקע. מתוך 55 שעות של הקלטות וידיאו, ערכו השניים תחילה את סרט התעודה הקונוונציונלי לאגוס/קולהאס, ואחר כך את הסרט התיעודי האינטראקטיבי לאגוס מרחוק ומקרוב, המציע ריבוי פרספקטיבות וידיאו ואודיו על אותו נוף-עיר חמקמק.

ב-2012 חזרה ון-דר-האק ללאגוס קצת פחות אינטנסיבית (לא עוד “העיר שמהירות צמיחתה היא הגדולה בעולם”) כדי לצלם סרט תיעודי חדש על כנסיית הענק Redeemed Christian Church of God, והבחינה שהרעיונות הניאו-ליברליים, המצווים על צמיחה ותחרות כדרך חיים, נלקחים בה כיום ברצינות לא קטנה: האם זו האורבניות העכשווית? האם זו העיר החדשה המזדחלת אל מחוץ לעורה, בהותירה מאחור את העיר הישנה? מדשאות צצו במקומות בלתי צפויים כמו כתמים ירוקים, וכנסיות מוקמות בכל רחבי העיר. התנועה קצת פחות אינטנסיבית לרגעים, וסואנת ביותר ברגעים אחרים. קניון ענק, שבו ביקרה כדי לקנות מתנות לכמרים, היה מלא מפה לפה בנציגי מעמד הביניים החדש.
יהיה זה מפתה לומר שהעיר נעשתה “נורמלית” יותר, אך ון-דר-האק מסרבת לתיוגים המהירים להם נטתה לפני כעשור.

 

מייקל מקגארי (אמן, דרום-אפריקה) סליחה שנעלמתי, 2014 וידיאו HD (בלו-ריי), 19 דקות Michael MacGarry (artist, South Africa) Excuse Me While I Disappear, 2014 HD video (BluRay), 19 minutes

מייקל מקגארי (אמן, דרום-אפריקה)
סליחה שנעלמתי, 2014
וידיאו HD (בלו-ריי), 19 דקות
Michael MacGarry (artist, South Africa)
Excuse Me While I Disappear, 2014
HD video (BluRay), 19 minutes

 

סרט וידיאו זה צולם בקילמבה-קיאקסי – עיר חדשה בפאתי לואנדה, אנגולה, שנבנתה על-ידי חברת הבנייה הסינית CITIC במימון קרן סינית בינלאומית שמקום מושבה בהונג-קונג. העיר החדשה – או פרבר חדש לכ-500 אלף תושבים – היא אחד המיזמים הגדולים ביותר של סין באפריקה. הסרט עוקב אחר עובד עירייה צעיר, המתגורר במרכז הוותיק של לואנדה ובשעות היום עובד כפועל ניקיון בקילמבה-קיאקסי. אנחנו צופים בשגרת יומו, הַחל בנסיעת הבוקר הארוכה ובמהלך העבודה, כשהוא מטאטא את רחובות העיר החדשה. הוא חולם בהקיץ, בוהה בסקרנות בבנייני הדירות החדשים, ואז מתגנב פנימה ופורץ לאחת מן הדירות. שם הוא צופה במשחק קריקט אוסטרלי בטלוויזיה, ולאחר הצפירה המבשרת את זמנה של הפסקת הצהריים, מטפס אל גג הבניין ונעלם.

 

קונלה אדיימי, NLÉ (אדריכל, ניגריה והולנד) רדיו צ'יקוקו, 2014 פרויקט אדריכלי, פורט-הרקורט, ניגריה Kunlé Adeyemi, NLÉ (architect, Nigeria and The Netherlands) Chicoco Radio, Nigeria, 2014 Architectural project, Port Harcourt, Nigeria

קונלה אדיימי, NLÉ (אדריכל, ניגריה והולנד)
רדיו צ’יקוקו, 2014
פרויקט אדריכלי, פורט-הרקורט, ניגריה
Kunlé Adeyemi, NLÉ (architect, Nigeria and The Netherlands)
Chicoco Radio, Nigeria, 2014
Architectural project, Port Harcourt, Nigeria

רדיו צ’יקוקו הוא פלטפורמת מדיה צפה, שנבנתה בשיתוף עם ולמען הקהילה של אחד מיישובי החוף בשולי פורט-הרקורט, ניגריה. 480 אלף אנשים חיים ביישובי חוף קטנים לאורך הפיורדים והמפרצונים שבקרבת העיר. הממשלה מתכננת להרוס אותם. רדיו צ’יקוקו הוא קולן של קהילות אלה.
המבנה תוכנן כקומפוזיציה קווית של שורת חללי ציבור בין האדמה והים: תחנת רדיו קהילתית, אולפני הקלטה, מרכז מחשבים, חדרי פגישות, אמפיתיאטרון וקולנוע. אנטנות השידור של תחנת הרדיו הוא רכיב אדריכלי משולב, תורן המעגן את המבנה כגשר: מטיל את קצהו האחד לתוך המים, ואת הקצה האחר תולה באוויר. הצד של “האוויר” מאכלס את המשדרים והאולפנים, שבהם מופקות התוכניות ונערכת המוזיקה. האולפנים התלויים כזיז יוצרים תחתם אזור נוף מוצל – מרחב ציבורי פתוח בחסות מקום לדיון ציבורי פתוח.
כ”גשר לתמורה”, טבעו האמפיבי של הפרויקט מחבר בין חיי הקהילה על פני האדמה כיום לבין עברה ההיסטורי והחיים על המים שאולי תנהל בעתיד. הבניין, שרגליו במפרץ אוקריקה (Okrika) וראשו פונה אל העיר במעלֶה היבשה, מתווה מסלול הקורא לשילוב אזורי הצמיחה הלא-פורמלית הפזורים לאורכו בחזון מכליל ומכיל יותר של עתיד העיר.
רדיו צ’יקוקו נוצר בשיתוף עם קבוצת “העיר האנושית” (CMAP), במסגרת “פרויקט ערי המים האפריקאיות” של NLÉ.

 

 

 

לכל הכתבות בקטגוריית תרבות
+כתבות מומלצות
המצאות שהמציאו נשים ושינו את העולם
תרבות
המצאות שהמציאו נשים ושינו את העולם
אלגוריתם של מחשב בזמן שתרגמה את ההרצאות של הפרופסור למתמטיקה שלה, Ada Lovelace הוסיפה
כרונולוגיה מצולמת של המלחמה לזכויות השחורים בארה”ב
תרבות
כרונולוגיה מצולמת של המלחמה לזכויות השחורים בארה”ב
  ד”ר מרטין לותר קינג ג’וניור נושא את נאומו “I Have a Dream” בפני
ההצלחה של צה”ל היא ניצחון החמאס: תמונת הניצחון של ישראל, מול החמאס
תרבות
ההצלחה של צה”ל היא ניצחון החמאס: תמונת הניצחון של ישראל, מול החמאס
הציר החמאסי (איראן-קטאר-עזה), בחר בסיבוב הנוכחי בטקטיקה שונה של לוחמה מזו שבעבר, הרבה יותר

כתיבת תגובה

הוספת תגובה חדשה, האימייל לא יוצג באתר*