אבל הסיפור המרתק באמת הוא מה שהטבע למד לעשות עם הערפל הזה:
במדבר נמיביה Namib שבאפריקה, מהמדבריות העתיקים והצחיחים בעולם, יש אזורים שכמעט אינם זוכים לגשם – ובכל זאת הערפל הוא מקור מים מרכזי למערכת האקולוגית. חיפושית מיוחדת, Fog-Basking Beetle, מטפסת על דיונת חול, מפנה את גופה מול הרוח ואוספת טיפות מים שמתעבות על השריון שלה. הטיפות מחליקות היישר אל פיה. גם צמחים וחזזיות למדו לנצל את הלחות שבאוויר.
ביערות ה־Redwoods של California, הערפל הוא הרבה יותר מתופעת נוף יפה: המחטים והעלים לוכדים טיפות מים, שמטפטפות לקרקע ומספקות לעצים חלק משמעותי ממי הקיום שלהם בעונה היבשה. מחקרים מצביעים על כך שבחלק מהאזורים יותר משליש ממי העצים בחודשי הקיץ עשויים להגיע מהערפל.
ובמדבר Atacama שב־Chile, אחד המקומות היבשים בעולם, בני אדם למדו ממש לקצור ערפל. מותחים רשתות צפופות מול הרוח, טיפות הלחות נלכדות בהן, זורמות למרזבים ונאספות במכלים. רשת אחת יכולה לספק מאות ליטרים ביום בתנאים מתאימים. התופעה נקראת Fog Harvesting, והיא מאפשרת להפיק מים במקום שכמעט אינו מקבל גשם.
ועוד כמה מקומות שבהם הערפל הוא חלק מהווית היומיום:
בקליפורניה, Point Reyes – כ־200 ימי ערפל בשנה. וושינגטון, Cape Disappointment – כ־2,500 שעות ערפל בשנה. Lima, פרו – עטופה בחודשי החורף בערפל חופי שנקרא Garúa, למרות מיקומה באזור מדברי. Po Valley, איטליה – ערפילי הסתיו המפורסמים שלה אף שימשו השראה לאווירה הקולנועית של Fellini ו־Antonioni.
ופרט קטן לסיום: מבחינה מטאורולוגית, ההבדל בין ערפל Fog לאד Mist הוא פשוט למדי – בערפל הראות יורדת לפחות מקילומטר אחד. כשהראות טובה יותר, מדובר באד.
כך תופעה שנראית לנו כמו ענן שמסתיר את הנוף היא, במקומות מסוימים בעולם, מקור חיים של ממש – למערכות אקולוגיות שלמות, לצמחים, לבעלי חיים ואפילו לקהילות אנושיות.