האב Jose Manuel Subirana, מיסיונר ספרדי, ביקר ביורו, הונדורס, אי שם בסמוך לשנת 1860. שם התוודע האב למזי הרעב הרבים שסבלו מהעוני ששרר באזור. הוא התפלל במשך שלושה ימים ושלושה לילות וביקש מאלוהים לספק מזון לתושבים. זמן קצר לאחר תפילתו, הופיע ענן שחור בשמיים ודגים החלו נושרים מלמעלה, אשר האכילו את כל הרעבים.

 

הסיפור הזה בפולקלור המקומי, היה למעשה התיעוד הראשון לתופעה המכונה lluvia de pesces או גשם של דגים. מאחר ומעבר לסיפור העממי – במציאות שלנו כיום, גשם הדגים עדיין אמיתי למדי וממשיך לרדת מהשמיים עד היום. דגי כסף קטנים נופלים מהשמיים לפחות פעם בשנה, בחודשים מאי או יוני. כך שחייב להיות לתופעה הסבר מדעי, מעבר למקור המיתי שלה.
יורו Yoro הוא אחד מ-18 אזורים בהונדורס, אזור צפון-מרכזי, עני ברובו. הוא מכיל עמקים עשירים וידוע בייצור דגנים. עם זאת, יורו מפורסם בעיקר בזכות גשם הדגים האגדי שלו. גשם הדגים מתרחש מדי שנה, לפעמים יותר מפעם אחת, לקראת סיום האביב. הוא מתרחש רק לאחר סערה קשה והרסנית, כאשר כולם נמצאים מוגנים בתוך ביתם. אולם כשהסערה חולפת, המקומיים לוקחים את הסלסילות שלהם ומטיילים ברחובות, שם זרועים ומפוזרים דגים דמויי סרדינים.
מה שמוסיף למסתורין, הסתבר, שמקור הדגים הללו אינו בנהרות המקומיים של יורו. לכן המקומיים מאמינים שהדג כנראה נוצר בשמיים מהתערבות אלוהית. הם רואים בזה נס, ברכה שניתנת להם מאלוהים. אכן, זוהי מתת משמים עבור רבים, מכיוון שזו התקופה היחידה בשנה שבה הם יכולים לאפשר לעצמם להביא הביתה ולאכול דגים. העוני נפוץ מאד באזור, משפחות מתגוררות בבתים מלבני בוץ, ניזונים מתירס, שעועית או מצרכים מעובדים, עבורם, זו התקופה היחידה בשנה בה הם יכולים לצרוך דגים טריים. גשם הדגים הוא, בהחלט, מתת אל בעיניהם.
בשנות ה-70, צוות מדענים מנשיונל ג’יאוגרפיק באחת ממשימותיו, היה במקרה ביורו לאחר שהתרחש גשם הדגים וראה את הדגים על הקרקע לאחר סערה קשה. הם שאבו מכאן את ההסבר הסביר ביותר לתופעה. החוקרים גילו שכל הדגים עיוורים והציעו אז שהדגים חיים בנהרות ומחילות תת-קרקעיים, בהם חוסר האור מותיר אותם עיוורים. הם טענו שהגשמים העזים הציפו והעלו את הדגים מתחת לפני הקרקע אל פני השטח.
הסבר נוסף, פחות סביר, היה בעננים היוצרים צורת משפך ונוצרים מעל גופי מים המתערבלים סביב נקודת ציר, כמו מערבולת או טורנדו, חזק מספיק כדי למשוך יצורים זעירים מהמים ולהעיף אותם ליבשת.
מלבד הונדורס, מדינות נוספות, כולל מקסיקו, סין, תאילנד ואוסטרליה, ידעו “גשם דגים” או “גשם של בעלי חיים”. השכיחים ביותר הם דגים וצפרדעים, אם כי עכבישים, ציפורים, נחשים, עכברים ומדוזות דווחו כולם. אין תמונות של גשם הדגים בזמן שהוא מתרחש, שכן, לדברי התושבים, אף אחד לא מעז לצאת החוצה במזג אוויר כה קשה, אך ישנם תצלומים וסרטים של התוצאה המוזרה של הגשם – מאות הדגים הפזורים ברחובות. מאחר ואף אחד לא ראה את גשם הדגים יורד, אנחנו נשארים עם ההסבר המדעי להצפתם מתחת לקרקע.
המקומיים, לעומת זאת, לא מתחבטים בהסברים מדעיים ולא מתעניינים בכך כלל, הקהילה ממשיכה להתענג על הטקס המקומי המתקיים מדי שנה באזור המונה כ-93,000 איש, חגיגה להנצחת גשם הדגים. התאריך נקבע לפי הגשם המשמעותי הראשון. לאחר מכן, יתקיימו קרנבל, תהלוכה ותחרות בין נשים על התואר Senorita Lluvia de Peces – “סניוריטת גשם דגים”. המנצחת תינשא במצעד בלבוש בתולת ים.
למקומיים נאסר למכור את הדגים הנחשבים לטובה שקיבלו מאלוהים. במקום זאת, הקהילה תורמת. אלו שאוספים הכי הרבה דגים נותנים חלק מהם למשפחות שלא הגיעו בזמן לרחובות ולשדות. אפרו של האב סובירנה טמון בכנסייה הקתולית הגדולה, בכיכר המרכזית של יורו, אך מורשתו, האמונה והנתינה שהשאיר אחריו, חיים עד היום הזה.

 

 

 

לכל הכתבות בקטגוריית תרבות
+כתבות מומלצות
האיקיאגי: איך למצוא מטרה שתגרום לנו לקום בשמחה בבוקר
תרבות
האיקיאגי: איך למצוא מטרה שתגרום לנו לקום בשמחה בבוקר
  ליפנים יש מילה המגדירה את התפיסה הזו: איקיגאי ikigai (ee-key-guy), שמתורגמת ל”סיבה להוויה
למה אנחנו מוקסמים מקטסטרופות?
תרבות
למה אנחנו מוקסמים מקטסטרופות?
  ברגע שפורצת מלחמה, אי שם בעולם, נניח באוקראינה, המלחמה יוצרת אצלנו ציפייה שיהיה
ב”יום שני הרטוב” בפולין, הבנים מרטיבים את הבנות והן נוקמות למחרת
תרבות
ב”יום שני הרטוב” בפולין, הבנים מרטיבים את הבנות והן נוקמות למחרת
בכפרים בפולין, היו גוררים את הנערות ומשליכים אותן לנהר, אך הן יכלו “לפדות” עצמן,

כתיבת תגובה

הוספת תגובה חדשה, האימייל לא יוצג באתר*