בשנת 1986, האמן Tyree Guyton חזר להיידלברג, הרחוב בו גדל באיסט סייד דטרויט, מישיגן ומצא שהשכונה טובעת בעוני, הזנחה וסמים. שלושה מאחיו היו אף הם קרבן של ההזנחה בשכונה ומתו מסמים. סבו של גייטון עודד אותו לקחת מברשת צבע ליד, במקום נשק ולחפש באמצעותו פתרון.

 

הוא וסבא שלו גייסו את ילדי השכונה וביחד הם החלו לנקות ולפנות פסולת ועזובה ממגרשים נטושים בשכונה. מהאשפה שאספו, הם הפכו את השכונה לאתר אמנותי: מגרשים ריקים הפכו לגלריות ובתים נטושים הפכו למיצבי אמנות ענקיים. גייטון יצר ברחוב הראשי בשכונה מעין סימפוניה, המשלבת באופן שיטתי ואמנותי בנוף הקיים, חפצים וגרוטאות שנגאלו מהאשפה, לצד העצים, הבתים הנטושים, המגרשים הפנויים ואפילו האנשים.
פרויקט היידלברג זכה לתומכים רבים ובשנת 1988 הוא מוסד רשמית כארגון, שמשימתו לעודד אנשים להשתמש בביטוי אמנותי, בכדי להעשיר את חייהם ולשפר את הבריאות החברתית והכלכלית של קהילה גדולה יותר.
כיום הפרויקט ממשיך ברחבי ארה”ב, הודות לנחישות ולאופטימיות המולדת של גייטון, שממשיך להרחיב את קהילת האמנות התוססת שלו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לכל הכתבות בקטגוריית תרבות
+כתבות מומלצות
האיקיאגי: איך למצוא מטרה שתגרום לנו לקום בשמחה בבוקר
תרבות
האיקיאגי: איך למצוא מטרה שתגרום לנו לקום בשמחה בבוקר
  ליפנים יש מילה המגדירה את התפיסה הזו: איקיגאי ikigai (ee-key-guy), שמתורגמת ל”סיבה להוויה
למה אנחנו מוקסמים מקטסטרופות?
תרבות
למה אנחנו מוקסמים מקטסטרופות?
  ברגע שפורצת מלחמה, אי שם בעולם, נניח באוקראינה, המלחמה יוצרת אצלנו ציפייה שיהיה
ב”יום שני הרטוב” בפולין, הבנים מרטיבים את הבנות והן נוקמות למחרת
תרבות
ב”יום שני הרטוב” בפולין, הבנים מרטיבים את הבנות והן נוקמות למחרת
בכפרים בפולין, היו גוררים את הנערות ומשליכים אותן לנהר, אך הן יכלו “לפדות” עצמן,

כתיבת תגובה

הוספת תגובה חדשה, האימייל לא יוצג באתר*