בעבר, בדים יוצרו בהודו בתהליך ידני, החוטים עשויים מכותנה גולמית ותפרו את הבד, באמצעות מכונה בשם צ'ארקה, המונעת ביד ושהייתה עשויה מבמבוק ועץ.

 

תהליך זה של ייצור בדים, לקח המון זמן, העסיק כוח אדם גדול וגם איכות הבדים לא הייתה טובה. הבד היה גס ומאד לא נוח ללבישה. עם זאת, זה היה פחות יקר וזמין גם באזור הכפרי.
במהלך השנים, תהליך ייצור הבד הפך אוטומטי לחלוטין, במפעל ועם מכונות מתוחכמות. מעמד האורגים בתהליך ידני, עלה עם זאת, מכיוון שיצירתם הייתה בלעדית וייחודית. כך גם בתקופה המודרנית, אנשים רבים במדינות שונות של הודו, התפרנסו מייצור בדים בתהליך חצי אוטומטי וייצרו סוגים שונים של בדים עם צבעים ועיצובים שובי עין.

 

 

 

 

 

במערב בנגל (מדינת הודו), למשל, פורחת תעשיית Handloom, היא יצירת טקסטיל בנול ידני. זו תעשייה בקנה מידה קטן, שבה אנשים עוסקים בשלבים שונים של ייצור בדים. המוצרים מ-handloom נקראים Tant. כל תהליך עיבוד החוטים, צביעתם, ייבושם, עיצובם, השזירה והשיווק, נעשים על ידי צוותי של אנשים בכל יישוב. התעשייה הזו מתקיימת ביישובים רבים, עיירות או כפרים, בהם אנשים עוסקים בתעשייה הזו באופן מסורתי זמן רב מאוד וירשו את מיומנותה מאבותיהם.
סארי Saree אחד (בד ללבוש נשים הודיות), דורש בערך 8 שעות של אריגה במכונת נול יד.
הצילום בשנטיפור, שהיא עיירה כפרית במדינת מערב בנגל, הודו, שצילם Shaibal Nandi, צלם חובב.

 

 

 

 

 

 

 

לכל הכתבות בקטגוריית מקומות
+כתבות מומלצות
ביערות דרום קוריאה מסתתר בית קפה שנראה כמו מ"משחקי הכס"
מקומות
ביערות דרום קוריאה מסתתר בית קפה שנראה כמו מ"משחקי הכס"
  התוצאה היא מבנה פיסולי שמוטמע בתוך הנוף הטבעי של הונגצ'ון, דרום קוריאה, ולא
שעועית מקסיקנית קופצת: גימיק או תופעת טבע?
מקומות
שעועית מקסיקנית קופצת: גימיק או תופעת טבע?
  על הגבול בין ארה"ב למקסיקו, רוכלים מוכרים מזכרות לתיירים, כמו כובע סומבררו או
האי הורמוז: בין נקודת חנק עולמית לניסוי חברתי־אדריכלי
מקומות
האי הורמוז: בין נקודת חנק עולמית לניסוי חברתי־אדריכלי
  לצד הנופים הסוריאליסטיים והצבעוניים, תושבי האי מתמודדים עם מצוקה כלכלית עמוקה, בין היתר

כתיבת תגובה

הוספת תגובה חדשה, האימייל לא יוצג באתר*


The reCAPTCHA verification period has expired. Please reload the page.