הפרויקט, בהובלת Alexandra Donohoe Church, מייסדת ומנהלת הקריאייטיב של Decus, ביקש ליצור בית שהוא קודם כול חוויה חברתית. “הם רצו מקום שמרגיש חופשי, נוצץ ומשוחרר – מקום לאכול, לשתות ולחגוג בו עם אנשים שאוהבים”, היא מספרת.
נקודת המוצא הייתה מבנה בעל גיאומטריה פשוטה ונוקשה יחסית. במקום להילחם במבנה הקיים, Decus בחרו “להלביש” אותו מחדש – להוסיף שכבות של חומריות, צבע ותנועה, ולייצר מתח מתמשך בין סדר מבני לבין ספונטניות.
כבר בכניסה מתבהר הטון העיצובי: רצפת אבן דרמטית בפורמט “מנוקד”, כמחווה לרצפות השיש של חנות Celine ברחוב Mount Street בלונדון. גרם מדרגות ישר ופונקציונלי הוחלף בגרם מדרגות אליפטי פיסולי, מטויח ברכות, שאותו מתארת Donohoe Church כ”הרקדן הראשי של הפרויקט – זה שגורם לחלל הכפול להסתחרר”.
משם נפתח הבית אל אזורי האירוח הפונים לאוקיינוס. מחיצת עץ מסננת את האור הטבעי, בעוד שולחן אוכל ייחודי מזכוכית גלית וכיסאות בהדפס מנומר מגדירים חלל אירוח תיאטרלי אך חמים, הנמשך החוצה אל דק עוטף מול הנוף.

המטבח ממשיך את משחק הניגודים שמאפיין את הבית כולו. נגרות עץ אלון ומשטחי שיש ירוק עוטפים אי מרכזי פיסולי בגימור Marmorino plaster, היוצר תחושה כמעט גיאולוגית – כמו סלע שנחצב מתוך החלל. מאחוריו ממוקם חדר משפחה צבעוני המשלב גווני פטל וחרדל עם ריהוט ברוח רטרו, ויוצר, לדבריה של Donohoe Church, “אווירת come hither למבוגרים ומרחב מסיבה לבני הנוער”.
בקומה העליונה חולקו מחדש האזורים הפרטיים לאגף הורים ואגף ילדים, המופרדים באמצעות גרם המדרגות האליפטי והחלל הכפול שבמרכז הבית. סוויטת ההורים משלבת ראש מיטה מעור מכווץ בעיצוב מותאם אישית עם שיש Calacatta Viola בחדר הרחצה, מול זריחות האוקיינוס.
גם חדרי הילדים קיבלו זהות עיצובית מובחנת: חדר הבת בגווני ורוד־פודרה וטרה־קוטה, בעוד חדר הבן משלב כחול־דיו, אפור וארונות ירוקים עם זכוכית פריזמטית. “כל חדר עוצב כך שישקף את האופי של מי שחי בו”, מסבירה Donohoe Church.
התוצאה היא בית שנע כל הזמן בין ניגודים – בין מבנה לתנועה, בין תחכום לחופש, בין דיוק עיצובי לחום אנושי. כמו שמרמז שמו, Dancing on the Ceiling אינו רק בית מעוצב; הוא בית שרוקד.

Photography: Anson Smart