כשגיורא אהרוני נכנס לראשונה לדירת הסטודיו שרכש לקוח ותיק ב־Chelsea, Manhattan, הוא הופתע מגודלה – פחות מ־50 מ"ר, מחולקים לחדרונים צפופים במבנה Art Deco ותיק. אך מבט בתכנית חשף פוטנציאל נסתר: לאחר הסרת הקירות הפנימיים, התגלה כמעט ריבוע מושלם. עבור אהרוני, זו הייתה נקודת המפתח.
בהשראת פרופורציות אייקוניות כמו Villa Savoye, Villa La Rotonda ואף ה־Taj Mahal, ביקש המעצב להדגיש את הגיאומטריה הטהורה. תהליך הריסה חשף תקרת בטון ורצפה חשופה, ועליהן הותקנו 150 צלעות דיקט תלויות, היוצרות קמרונות רכים ותאורה היקפית סמויה. “איבדנו שני אינץ’, אבל הרווחנו אינסוף”, מסכם Aharoni – אפקט אור המדמה שמיים פתוחים ומגביה את החלל.
הקירות חופו לוחות דיקט מחורצים, צבועים בגוון ‘Super White’ של Benjamin Moore, והרצפה חופתה באריחי בטון מדומים של Porcelanosa. המעטפת המינימליסטית מייצרת תחושה של חצר פנימית שקטה. הריהוט מדויק ואיקוני: כיסאות ‘Heart’ של Hans Wegner ושולחן הבטון ‘Paracarro’ של Giovanni Offredi ל־Saporiti Italia. מטבח אלומיניום מונוליתי מסתיר מערכות מיזוג ואחסון, ומסך טלוויזיה חבוי מתרומם ומסתובב לפי הצורך. שתי עבודות פיסול של Kehinde Wiley מוצבות על משטח העבודה, בעוד כלי פוריות אפריקאי מסורתי משלים את המינימליזם המודע לעצמו.

Aharoni, בוגר Yale University ומייסד סטודיו רב־תחומי בניו יורק מאז 2004, נע בין עיצוב פנים מינימליסטי לפרקטיקה אמנותית עשירה המוצגת במוזיאונים מובילים, בהם Centre Pompidou וה־Metropolitan Museum of Art. בדירת הסטודיו ב־Chelsea, שתי הזהויות מתלכדות: חלל קטן שהפך למניפסט על פרופורציה, אור ושליטה גיאומטרית – דירה שהיא בעת ובעונה אחת חצר, וילה פלאדיאנית ואובייקט אמנותי.

Photography by William Waldron

Trevor Tondro, צילום