כבר יותר מ־15 שנה ז’וספן בונה סביבות טוטאליות שמזמינות את הצופה להיכנס פנימה – פיזית ותודעתית. בתערוכה Grottesco היא ממשיכה קו זה, בהשראת גילוי שרידי ארמון Domus Aurea של הקיסר נירון – רגע היסטורי שהוליד את סגנון ה"גרוטסקה", שבו טבע, אדריכלות ודמיון משתלבים זה בזה.
החללים שיצרה נראים כחורבות קדומות או מערות מלאכותיות: עמודים שנבלעים בצמחייה, כיפות שעוטפות את המבקר, ו“יערות” קפואים בזמן. לצד זאת, עבודות חדשות משלבות רקמה ותבליט, ומרחיבות את השפה החומרית לכיוון היברידי בין טקסטיל לפיסול.
החומר המרכזי – קרטון – הופך כאן לאלמנט אדריכלי של ממש. צבעו הטבעי מדמה אדמה ושכבות סדימנטריות, בעוד השבריריות שלו מטעינה את העבודות במשמעות של זמניות, פגיעוּת וקיימות.
למרות האשליה הסוחפת, ז’וספן בוחרת לא לנתק את המבקרים מהמציאות: אור היום חודר פנימה, והעיר נשארת נוכחת. כך נוצר מתח מתמשך בין עבר להווה, בין פנטזיה למרחב ממשי – מתח שמגדיר את עבודתה.
התוצאה היא לא רק מיצב, אלא חוויה מרחבית: אדריכלות מדומיינת שמבקשת לא להסביר – אלא לאפשר שיטוט, גילוי ופרשנות אישית.