המתחם, המורכב ממאות תאי כוורות עשויים עץ ובוץ, שימש במשך דורות מקור פרנסה וזהות קהילתית לכפריים. אולם בשנים האחרונות, ובעוצמה גוברת, ניצבת המערכת ההיסטורית בפני איום ממשי: קריסת מושבות דבורים בקנה מידה מדאיג.
דבוראים מקומיים מדווחים על אובדן של עשרות אחוזים מהכוורות בתוך חודשים ספורים בלבד. התופעה, המוכרת בעולם כ־Colony Collapse Disorder, מקושרת לרוב לשימוש בחומרי הדברה ולהרס בתי גידול – אך במקרה זה, הגורם המרכזי לפי הרשויות הוא בצורת חריגה, מהחמורות שידעה מרוקו זה ארבעה עשורים.
הבצורת פגעה בצמחייה המקומית שעליה נשענות הדבורים למזון, והובילה לקריסה אקולוגית שמערערת לא רק את ייצור הדבש, אלא גם את האיזון הסביבתי הרחב. דבורים, כידוע, אחראיות להאבקה של יותר משלושה רבעים מגידולי המזון בעולם – ולכן הפגיעה בהן נושאת השלכות גלובליות.
מעבר למשבר הסביבתי, מדובר גם באיום תרבותי: הכוורת באינזרקי אינה רק תשתית חקלאית, אלא מורשת חיה. בעבר פעלו בכפר כ־80 משפחות דבוראים; כיום נותרו פחות מ־20 בלבד. חלקים מהמבנה כבר מראים סימני קריסה, והחשש הוא לאובדן בלתי הפיך של ידע מסורתי ייחודי.
לצד זאת, נעשים מאמצים מקומיים לשיקום: הקמת עמותות, שתילת צמחי בר עמידים ליובש, וניסיונות לשמר את המבנה ההיסטורי. אך העתיד נותר לא ברור – בין שינויי אקלים מואצים לבין אתגרים כלכליים וחברתיים.
הכוורת של אינזרקי, שבעבר המהה חיים באביב, הפכה לסמל שברירי של מערכת אקולוגית ותרבותית הנאבקת לשרוד.