מוזיאוני ראלי בקיסריה הם מבחינתנו סוג של הפתעה. עברנו באזור לא מעט פעמים, אבל איכשהו הם נשארו מחוץ לרדאר. אולי זה משום שהם אינם מתנהגים כמו מוזיאון שרוצה מאוד שיבואו אליו. אין כאן קפטריה, אין חנות מזכרות, אין אווירת "אטרקציה" ואין תחושה שמישהו מנסה למכור לך משהו. אפילו בכניסה לא מחכה לך קופה.
ואז נכנסים – וקצת קשה להבין איך המקום הזה לא מוכר הרבה יותר.
שני מבנים ניצבים זה לצד זה בתוך פארק רחב ידיים בקיסריה, ובמקום שבו ציפינו לעוד מוזיאון ישראלי שקט, אנחנו מוצאים את עצמנו לפתע בתוך תפאורה שנראית כאילו הובאה לכאן ממקום אחר בעולם.

רגע, אנחנו בקיסריה?

המוזיאון הראשון, ראלי 1, בנוי בסגנון ספרדי קולוניאלי, עם חצרות פנימיות, קשתות, מזרקות, אריחי טרה־קוטה אדומים ופרטים שעוצבו במיוחד עבור המוזיאונים. המבנה עצמו אינו רק מעטפת לאמנות – הוא חלק בלתי נפרד ממנה.
בחוץ משתרע גן פסלים גדול, ובקומה העליונה נפתחת רחבת פסלים אל הים. מבעד לקשתות אפשר לראות באופק את קשתות אמת המים הרומית של קיסריה.
ואז נכנסים פנימה.

הצבעים מתחלפים, הסגנונות מתנגשים, הדמיון משתחרר. רוב האוסף מוקדש לאמנות לטינו־אמריקאית וספרדית, ובמקום לקבל את המוזיאון הישראלי המוכר של אמנות אירופית "קלאסית", פוגשים כאן עולם צבעוני, סוריאליסטי, פולקלוריסטי ולעיתים גם משונה מאוד – במובן הטוב של המילה. המוזיאון עצמו מגדיר את האוסף כאחד האוספים החשובים של אמנות לטינו־אמריקאית בעולם.
ואז מגיע אחד הרגעים שבהם אתה מבין שהמקום הזה רציני הרבה יותר ממה שחשבת: סלבדור דאלי. במוזיאון מוצגים פסלים של דאלי, לצד עבודות של אמנים אירופאים ולטינו־אמריקאים נוספים, ובהם רודן, ארמן ומאסון.|ואז נכנסים למוזיאון השני – ומשנים יבשת פעם נוספת

ראלי 2, המכונה "זיכרון ספרד", נפתח ב־2007 ומוקדש לתור הזהב של יהדות ספרד. גם כאן האדריכלות אינה רק תפאורה: המבנה מעוצב בסגנון ספרדי־מורי, ובמרכזו חצר גדולה עם מזרקת 12 האריות, בהשראת אלהמברה בגרנדה. סביב החצר ניצבים פסלי שיש של דמויות מרכזיות בתולדות יהדות ספרד, ובהן הרמב"ם, יהודה הלוי, שלמה אבן גבירול וברוך שפינוזה.
בתוך המבנה מוצגים ציורים אירופיים מהמאות ה־16 עד ה־18, בעיקר בנושאים תנ"כיים.
וכאן מתגלה עוד צד של המקום: הוא אינו רק מוזיאון לאמנות, אלא גם אתר הנצחה וזיכרון. קרן הארי רקנאטי, שהקימה את מוזיאוני ראלי, מייעדת אותם גם להנצחת יהודי ספרד ופורטוגל שגורשו בתקופת האינקוויזיציה, הקהילה היהודית של סלוניקי שנכחדה כמעט כולה בשואה, והוריו של מייסד הקרן.
ואז אנחנו מגלים עוד דבר מפתיע. בשלב הזה כבר היינו משוכנעים שמדובר באחד מאותם מקומות שעולים כסף לא קטן להיכנס אליהם. אז שאלנו. כמה עולה להיכנס?
התשובה: כלום.
הכניסה לשני מוזיאוני ראלי בקיסריה היא ללא תשלום. למעשה, גם יתר מוזיאוני ראלי בעולם פתוחים לציבור בחינם.
וזה כבר עורר את השאלה המתבקשת: מי מממן את כל הדבר הזה?

הארי רקנאטי: האיש שאסף אמנות והחליט לחלוק אותה

מאחורי המוזיאונים עומדת קרן הארי רקנאטי, מוסד פרטי ללא מטרות רווח שהקים הבנקאי והאספן הארי רקנאטי. המוזיאון הראשון של ראלי נפתח בפונטה דל אסטה באורוגוואי ב־1988, ובהמשך הוקמו מוזיאונים בסנטיאגו, קיסריה ומרבייה. מוזיאון ראלי הראשון בקיסריה נפתח ב־1993 והשני ב־2007.
רקנאטי החל לאסוף אמנות כבר בשנות ה־50, אך בהמשך נחשף לאמנות של דרום ומרכז אמריקה והתאהב בעולם האמנותי הזה. הבחירות שלו, לפי הקרן, לא התבססו דווקא על פרסום האמן או על שווי השוק של היצירה, אלא על הערך האמנותי שראה בה. וזה אולי אחד הדברים היפים ביותר במוזיאון הזה: הוא מאפשר לצופה להיתקל באמנות בלי שהשוק יספר לו קודם כמה היא "שווה", ובלי שהמוניטין של האמן יכתיב לו מה הוא אמור לחשוב.
והורדוס? הוא קצת הגיע מהדלת האחורית.
בתוך המתחם נמצא גם אגף המוקדש ל"חלומו של הורדוס", תערוכה ארכיאולוגית של רשות העתיקות המתארת את קיסריה בתקופותיה השונות, ובה גם דגם של הנמל ההרודיאני. האגף חשוב ומעניין, אבל אחרי המסע הלטינו־אמריקאי, הספרדי והסוריאליסטי שעוברים בשני המוזיאונים, הוא מרגיש קצת כמו אורח שהגיע מסיפור אחר.

מוזיאוני ראלי הם חוויה של אדריכלות, פיסול, ציור, היסטוריה וזיכרון, שמתרחשת בתוך מקום שנראה בעצמו כמו יצירת אמנות. והדבר המפתיע ביותר הוא שאחרי כל ההשקעה הזאת, כל הפאר הזה וכל האוסף הזה – אף אחד לא מבקש מכם כסף בכניסה.
מוזיאוני ראלי, שדרות רוטשילד, קיסריה. הכניסה חופשית. נכון לעכשיו, המוזיאונים פתוחים בימים שני, שלישי, חמישי ושבת 10:30–17:00 ובשישי 10:30–15:00; ראשון ורביעי סגורים.

קרדיט לאדריכל: שאול שקולניק

המוזיאון מארח עתה את מוזיאון הקרטון