במרכז פתח תקווה, ברחוב איכילוב 5, הושלם לאחרונה פרויקט מעונות הסטודנטים “בית ענבר” – יוזמה עירונית המבקשת לחזק את מרכז העיר באמצעות מגורים מסובסדים לצעירים, שימושים ציבוריים ויצירת מוקד פעילות חדש במדרחוב שעבר לאחרונה חידוש נרחב.
המבנה ממוקם באזור בעל איכויות עירוניות המזכירות בחלקן את מרכז תל אביב: בניינים נמוכים בסגנון “עיר גנים”, חצרות היקפיות, רחובות מוארים ומסחר הפונה אל הרחוב. לצד הפוטנציאל הזה, האזור סבל בשנים האחרונות מהזנחה. העירייה בחרה להתמודד עם המצב לא באמצעות הריסה ובנייה מחדש, אלא דרך הסבת מבנה קיים לשימוש חדש, תוך שימור זהותו והוספת שכבת חיים עכשווית.
“בית ענבר” נקרא על שמה של ענבר הימן ז״ל, תושבת העיר שנרצחה בשבי החמאס לאחר שנחטפה מאירועי השבעה באוקטובר.

מבנה היסטורי, תוספת עכשווית

הבניין המקורי שימש בעבר כמרפאת השיניים של גברת לפקו ז״ל, שתרמה אותו לעירייה לטובת פרויקט קהילתי. את התכנון מחדש ביצע אדריכל רועי טל ממשרד לבנט אדריכלים, כאשר האתגר המרכזי היה להוסיף ארבע קומות וחצי מעל המבנה ההיסטורי בן הקומה האחת – מבלי שהבנייה החדשה תבלע אותו או תטשטש את נוכחותו ברחוב.
הפתרון התכנוני נשען על הדרגתיות בחומריות ובגובה. החזיתות הקדמית והצידיות של המבנה המקורי שומרו, ושתי הקומות הראשונות מעל קומת השימור חופו באותו חומר של הבניין הקיים. קורה אופקית יחידה מפרידה בין שתי הקומות, ומדגישה את הקשר בין הישן לחדש.
מעליהן קיבלה התוספת אופי עצמאי יותר, באמצעות חיפוי פייבר־צמנט בגוון שמנתי מעודן. כך נוצר מבנה בעל שתי שכבות ברורות: בסיס היסטורי שממשיך להיות נוכח, ותוספת חדשה שאינה מנסה לחקות אותו.
העבודה על גובה הבניין ועל קו הרקיע לוותה בדיאלוג ממושך מול מחלקת ההנדסה בעירייה. האדריכל התעקש לשמור על מסגרת הקומות הסופית, וכן על חדר יציאה לגג שאינו בולט מעל מעקה הגג — החלטה שנועדה למנוע מפגע חזותי ולשמור על קו הגג כפי שהוא נתפס מהרחוב.
גם חדר המדרגות הפתוח לגג היה חלק מהמאבק התכנוני. למרות חששות ראשוניים מפני חדירת מי גשמים, הוחלט לאשר את הפתרון, שמעניק למבנה אופי פתוח, מאוורר וקרוב יותר לאדריכלות העירונית של מרכז תל אביב.

מעונות שהם גם קהילה

התכנית אינה מסתפקת ביצירת יחידות דיור. קומת הקרקע מיועדת לשימוש ציבורי וכוללת בית קפה ומרכז צעירים, המחוברים ישירות למדרחוב. המטרה היא להכניס אל המבנה פעילות יומיומית ולייצר קשר בלתי אמצעי בין הבניין לבין הרחוב.
קומות המגורים תוכננו כיחידות עצמאיות, שכל אחת מהן כוללת חמישה חדרי שינה נפרדים, לצד מטבח, שירותים ומרפסת משותפים. המבנה מציע בכך מודל מגורים המשלב פרטיות בסיסית עם חיי שיתוף – פתרון המתאים לאוכלוסיית סטודנטים, אך גם מעודד היכרות ויצירת קהילה.
ההחלטה המשמעותית ביותר התקבלה דווקא בקומה העליונה. במקום להוסיף דירות מגורים, כפי שתוכנן בתחילה, הוקדשה קומת הפנטהאוז כולה למרחב ציבורי עבור דיירי הבניין. זהו אזור מפגש, הרצאות והתכנסות, שנועד לאפשר פעילות משותפת ולהפוך את המעונות ממקום לינה בלבד למרחב חברתי.
במובן הזה, הפרויקט מציע תפיסה רחבה יותר של דיור לצעירים: לא רק יחידות מגורים במחיר נגיש, אלא תשתית עירונית המעודדת חיבור, השתייכות ופעילות.

שימור כמנוף להתחדשות

“בית ענבר” אינו פרויקט גדול במונחי שטח, אך ההשפעה העירונית שלו מבוססת דווקא על המיקום, על השימוש החוזר במבנה קיים ועל החיבור בין מגורים, מסחר ומרחב ציבורי.
הבניין החדש אינו מנסה למחוק את העבר, אך גם אינו נשאר שבוי בו. קומת השימור שומרת על הזיכרון המקומי, ואילו התוספת מייצרת שימושים חדשים ואוכלוסייה חדשה. בית הקפה ומרכז הצעירים פונים אל הרחוב, המעונות מכניסים צעירים למרכז העיר, והקומה המשותפת מחזקת את הקשר בין הדיירים.
הבניין אוכלס לאחרונה בדיירים הראשונים, והשיחות עמם כבר מעידות על שינוי באווירה — תחושת ביטחון משופרת, יותר פעילות ומגמה של התעוררות באזור. אם התהליך יימשך, “בית ענבר” עשוי להפוך מדוגמה נקודתית לפרויקט שממחיש כיצד התחדשות עירונית יכולה להתחיל דווקא במבנה קטן, באמצעות החלטות תכנוניות מדויקות וראייה קהילתית.

תכנון אדריכלי: אדריכל רועי טל, לבנט אדריכלים
אדריכל אחראי: מריו מורקוס
שימור: שגב־סוקולצקי אדריכלים
אדריכל נוף: יוסי רוקח
ניהול פרויקט: פאבל קליוט
יזם: עיריית פתח תקווה
קבלן: עמוס ברמלי
שטח האתר: 700 מ״ר
שטח בנוי: 500 מ״ר
סיום בנייה: 2026
צילום: נמרוד לוי

קומה טיפוסית

קומת גג

קרקע

מצב לפני