ייתכן שהשם Nudie Cohn אינו מוכר לרובכם, אבל את הבגדים שלו, כמעט בוודאות, כבר ראיתם.
חליפות זהב, אבני חן, רקמות צבעוניות, פרנזים, כוכבים, אקדחים, גלגלי עגלות ואפילו עב״מים – התלבושות של Cohn היו כל כך יוצאות דופן, עד שהפכו לחלק בלתי נפרד מהדמות של מי שלבש אותן. Elvis Presley, Dolly Parton, Elton John, Keith Richards, Robert Redford, Johnny Cash ועוד רבים התהדרו ביצירות מכונת התפירה שלו.
מאחורי הזוהר הזה הסתתר סיפור חיים אמריקאי מאוד, עם התחלה יהודית, ענייה ולא פשוטה. Nutya Kotlyarenko נולד ב־1902 למשפחה יהודית בקייב, אז בתחומי האימפריה הרוסית. כבר בגיל שמונה החל להתלמד אצל חייט, ובגיל 11 נשלח עם אחיו Julius לארצות הברית, כדי להימלט מהפוגרומים ומהאנטישמיות שפשטו במזרח אירופה.
כשהגיעו לאמריקה, פקיד ההגירה באליס איילנד שיבש את שמו. כך הפך Nutya ל־Nudie – שם שנשאר איתו כל חייו. לימים אמר שזה היה אולי הדבר הטוב ביותר שמישהו עשה למענו.
הדרך שלו אל פסגת עולם הבידור החלה הוא בעבודה כמצחצח נעליים, שליח, מתאגרף, חותך נגטיבים בהוליווד ואפילו כעוזר של כוכב הוודוויל היהודי Eddie Cantor. בהמשך פתח בניו יורק סטודיו לתלבושות מקושטות עבור רקדניות, זמרות ואמניות בורלסק. אבל מה שהצית את דימיונו יותר מכל, היה המערב הפרוע, כפי שהכיר אותו מסרטי הקולנוע.
בשנת 1940 עבר עם אשתו Helen “Bobbie” Kruger לקליפורניה, והחל לתפור בגדים בהשראת כוכבי המערב הפרוע, מתוך המוסך בביתו. שולחן פינג־פונג שימש כשולחן חיתוך, והקירות התמלאו בתצלומי השראה של גיבורי קולנוע.
אחד הלקוחות הראשונים שלו היה זמר הקאנטרי Tex Williams, שלא היה עדיין כוכב גדול ולא יכול היה להרשות לעצמו תלבושות יקרות. Williams מכר סוס כדי לממן עבור Cohn את מכונת התפירה הראשונה. בתמורה, החייט תפר לו חליפות במה. ההימור הצליח. Williams הפך לפרסומת מהלכת, והחליפות של Nudie החלו למשוך תשומת לב. עד מהרה הפכו ה־Nudie suits לסמל של מוזיקת הקאנטרי – אך לא רק שלה. Cohn לא יצר סתם בגדים נוצצים. כל חליפה נבנתה סביב סיפור או דמות: תנינים עבור זמר שכונה “Alligator Man”, גלגלי עגלות עבור Porter Wagoner, סמלים ימיים עבור זמר שגדל ליד הים. החליפה הייתה חלק מההופעה, אבל גם חלק מהמיתולוגיה של האמן.
היצירה המפורסמת ביותר של Cohn הייתה חליפת הזהב של Elvis Presley – חליפת למֶה מזהב, שעל פי הדיווחים עוטרה ביותר מ־10,000 אבני ריינסטון בעבודת יד. אלביס לבש אותה בשנותיו הראשונות ככוכב, והיא הפכה לאחד הדימויים המזוהים ביותר עם עולם המוזיקה. אלא שלפי הסיפור, אלביס לא תמיד אהב אותה. הוא הרגיש שהיא גדולה ממנו, עד כדי כך שהעיר כי נדמה שהחליפה היא זו שלובשת אותו – ולא להפך.
גם Elton John לבש חליפה של Cohn עם מוטיבים של עב״מים על עטיפת “Rocket Man” ו־Robert Redford לבש אחת מתלבושותיו בסרט The Electric Horseman. בהמשך הגיעו גם אמנים כמו קיית רוצ'רדס, Post Malone ו־Lil Nas X, שהחזירו את האסתטיקה של חליפות הריינסטון אל הבמה.
למרות ההצלחה, Cohn לא שכח מאין הגיע. הוא נהג להסתובב בחליפות נוצצות, אבל הקפיד לנעול מגפיים שאינם תואמים זה לזה. לדברי נכדתו, Jamie Nudie, זו הייתה בחירה מכוונת: תזכורת לילד היהודי העני שלא היה מסוגל להרשות לעצמו אפילו זוג נעליים תואם.
לעומת זאת במכוניות שלו לא היה הרבה מקום לצניעות. הוא עיצב מכוניות עם לוחות מחוונים משובצי מטבעות, ידיות בצורת אקדחים וקישוטים מוגזמים. כמו בחליפות שלו, גם כאן הוא הבין שהפרטים הקטנים יכולים להפוך חפץ רגיל לסיפור.
החייט שתפר את החלום האמריקאי בזהב עם הרבה נצנצים, נפטר בשנת 1984, אך החליפות שלו ממשיכות לחיות, הן מוצגות במוזיאונים, נאספות בידי חובבי אופנה ומוזיקה ונמכרות במכירות פומביות בסכומים גבוהים.