“מטמורפוזיס” – תערוכתה של פטריסיה אברמוביץ
12 אפריל 2024
בסטודיו, המלאכה 4, נתניה
התערוכה מתארת טרנספורמציה אישית ומקצועית שעברה האמנית במהלך שנת 2023, שנה רוויה באירועים היסטוריים ששינו את חיינו.
תהליך השינוי של פטריסיה, התחיל כילדה יהודיה שהיגרה לישראל מפריז ובמשך שנים חשה מנותקת ומנוכרת לחוויה הישראלית הקולקטיבית. עיניה תמיד היו נשואות מערבה וציוריה הם שיר הלל וגעגוע לאיכות ולניחוח האירופאי הקלאסי.
תקופת המחאה בארץ לאורך השנה מעצימה את תחושת הניכור ואת הרצון של פטריסיה לחזור ולבקר בצרפת, ולחוות מחדש את חוויות הנעורים שלה. הציורים אותם היא מציירת במהלך חודש אפריל מבטאים את ההתמודדות שלה עם אתגרים אישיים ומשפחתיים, כאשר ברקע מהדהדת תחושת המועקה מהפילוג בעם.
פטריסיה מקפידה שלא להתערב במתרחש באופן אקטיבי, ומביעה את תחושותיה בעבודות אקריליק להן היא נותנת שמות פשוטים, מעין כותרות, הממסגרים את הציורים האבסטרקטים בקונטקסט ההיסטורי.
מתוך תסכול ותחושת קיפאון בחיים האישיים, ובשם הכמיהה להתפתחות מקצועית, פטריסיה מתרחקת מהקנבס ויוצרת, באופן כמעט אינטואיטיבי, אובייקטים תלת ממדיים על לוחות עץ בשילוב שרשראות ואבזמים זהובים.
המלחמה, הזוועות והכאב קוטעים כל תהליך יצירתי, ופטריסיה אינה מסוגלת לגעת בצבעים. בתוך תהום אינסופית של כאב אותו כולנו חשים מאז שבעה באוקטובר וכמנגנון של שמירה על שפיות, פטריסיה מחליטה להתנתק מזרם החדשות ולהתמקד כדבריה ב”מגישה אחת, שמדגישה את רגעי האור והתקווה” וחזרה לקנבס.
כך נולדו ציורים בהם האמנית, באופן כמעט כרונולוגי, נותנת ביטוי לאירועים שספק אם אי-פעם נצליח לעבד. הזדהות, צער, עצב, דאגה לקיום המדינה ופליאה על הסולידריות בעם – כל אלה גורמים לפטריסיה להבין שהיא חלק בלתי נפרד מהאורגניזם הלא לגמרי מפוענח הזה שנקרא “ישראליות”.
“המלחמה ניפצה את אשליית הניתוק והכניסה אותי ללב מאבק ההישרדות של ישראל. בכור ההיתוך של המלחמה עברתי מטמורפוזה עמוקה – טרנספורמציה שחצתה את גבולות האמנות והעצמי” – כותבת פטריסיה.
התערוכה הנוכחית בסטודיו החדש של פטריסיה היא למעשה סגירת מעגל ומטאפורה לתקווה לחיים ולנטיעת שורשים. “מטמורפוזיס” מבטאת שינויים אישיים ואמנותיים רבים אותם חוותה פטריסיה – מבדידות לשייכות וחיבור, מכאב ותסכול לתקווה. תהליך זה מומחש על ידי מעברים בין טכניקות, מדיומים ומימדים שונים – מצבעי אקריליק ועד לצבעי שמן האהובים עליה.
טקסט: קמילה לוזינסקי מלאך
