בעת הכניסה, החשיפה לחלל המסעדה מתבצעת באופן הדרגתי. המבקר נכנס למסדרון מקושת ומתהלך בו לצד מחיצה מחוררת המספקת מבטי הצצה למטבח הפעיל. לאחר מעבר במסדרון נחשף חלל המסעדה כולה.

ההשראה למחיצה מגיעה ממחיצות מסורתיות בעולם הערבי ("משרביה") שמאפשרות הפרדת חללים חלקית תוך שמירת קשר עין ביניהם.
המחיצה עשויה גריד מלבני, חלקם פתוחים וחלקם סגורים ומייצרת מתח בין הנסתר והגלוי.
אותו אלמנט מופיע גם בחזית המסעדה כלפי חוץ ומייצר אזכור החוצה של המקום. נוצר קשר עין מרומז בין הפנים והחוץ, סינון עדין של האור ומשחקי אור וצל בשעות אחר הצהריים.

החומריות מתבססת על חומרים טבעיים, בדומה לחומרי הגלם המקומיים שמרכיבים את המנות המוגשות במקום ומותקנות לעיני הסועדים במטבח הפתוח.

עץ אלון טבעי משמש לריהוט, למחיצות ולתקרה וממסגר את אזור הבישול.
בטון מלוטש עמוקות בצורה שחושפת את האגרגטים שבו משמש לרצפה, ואבקת בטון משמשת לצביעת אלמנטים נוספים רכים כמו תקרה מתעגלת וספסל קירי.

איים של אבן גרניט טבעית בחיתוך גס או בליטוש עמוק יוצאים מחלל הבישול ומשובצים בחלל, מייצרים קשר פיזי בין חלל המטבח הממוסגר והנמוך לבין אולם הסועדים. האיים המשמשים לעבודה הופכים בהמשכם לשולחנות מרכזים המשמשים לסעודה ולהגשה.

הבר אינו שגרתי ומתפקד כ"בר הפוך" שמשולב בנגרות ההיקפית שעוטפת את קירות החלל. התקנת המשקאות, כמו כל פעולות הבישול והאירוח מתבצעות לעיני הסועדים כאשר הצוות נע בחלל בחופשיות בין השולחנות, איי האבן, הבר והמטבח הפתוח, ומטבח סגור אחורי המשמש להכנות.
"היבה" מתפקדת כחלל אירוח ביתי כמעט, כאשר המפגש החומרי בין החומרים המהוקצעים לבין הטבעיים והלא מלוטשים מתייחס למתודת הבישול במסעדה ומהדהד אותה בעיצוב.

אדריכלית אחראית: אביטל שנהב-שני
עיצוב תאורה: אורלי אברון אלקבס
צילום: עמית גרון
ניהול פרויקט: קנור ניהול פרויקטים