לולי נופי הים התיכון הנשקפים מבעד לחלונות הויטרינה בדירה התל-אביבית, שתכננו ועיצוב האדריכליות שרה ונירית פרנקל, ניתן היה לחשוב שהיא ממוקמת בניו-יורק, בשל האווירה הניו-יורקית, המוארת והרעננה, אותה ביקשו בעלי הבית ליצור.

באחד מפרויקטי היוקרה הוותיקים בצפון תל-אביב, שוכנת דירתם של בני הזוג, בשנות ה־50 ושני ילדיהם המתבגרים בני 14ו־16. היא נושקת לקו החוף ומשתרעת על פני 130 מ"ר ו-20 מ"ר נוספים של מרפסת הצופה למרחב הפתוח ולגווניו התכולים של הים. עם זאת, העובדה כי יש בה כיווון אוויר אחד בלבד, משפיעה על כמות האור והאוויר הטבעי שנכנסים לחללים הפנימיים.
חלוקת החלל המקורית היתה מאתגרת – התקרה בדירה  כולה נמוכה במיוחד (כ-2.5 מטרים), הבן נהנה מחדר גדול מהבת שעד לא מזמן הסתפקה בחדר קטן במיוחד ללא חלון, תכנון הפנים הביא לכך שהחזית המערבית (הפונה אל הים) לא נוצלה כך שיהיה אפשר לראות את הנוף בצורה האופטימלית ואת חדר ההורים כלל אי אפשר היה לסגור.
האדריכליות חילקו מחדש את החללים בצורה העולה בקנה אחד עם צרכי המשפחה. הן הוסיפו חדר עבודה, שינו את כיווני החללים (של חדר ההורים והחלל הציבורי) כדי למקסם את התצפית לנוף. זאת ועוד, השתיים הוסיפו  שטחי אחסון רבים בכל הבית וחדר רחצה.
לכל אחד מהילדים. על המחסור באור טבעי פיצו באמצעות פתיחת שני חלונות סקיילייט מהתקרה בחדרה של הבת ועל ידי  מיקום חדר העבודה בכניסה לבית ומסגורו בפרופיל שחור ובזכוכית. כך, הזכוכית שמהווה את קירות חדר העבודה, מאפשרת לאור מהסלון להאיר את החדר.
הקו העיצובי שהנחה את השתיים בתכנון החלל הינו שילוב בין אווירה אורבנית של לופט ניו יורקי ומימד יוקרתי המאפיין את בתי הנופש בהמפטונס. גוונים שונים של לבן הם השולטים בחללים, הם לא רק גורמים להם להראות גדולי מימדים יותר מכפי שהם אלא גם  מאירים אותם ומשווים להם מראה אוורירי. את הלבן שידכו האדריכליות עם נגיעות מתועשות של ברזל שחור בספרייה, בחדר העבודה ובחדר הרחצה של ההורים.