עיניים ערניות וסקרניות, שיער קצר כסף, קצת מבולגן וקצת שובב. Navone האשה היא בדיוק כפי שאתה רואה אותה, גלויה, ספונטנית ומיידית, כך בחייה כמו בדרכה כמעצבת.
אין כמעט יצרנית עיצוב מובילה בעולם שאינה מתהדרת במוצרים שעיצבה Navone. טביעת החותם שלה כיום משתרעת על פני רהיטים, חומרים, אוספי טקסטיל, תאורה ועיצוב פנים. אקלקטית באופייה, היא אדריכלית, מעצבת, מנהלת אמנותית, מעצבת פנים ואוצרת של תערוכות ואירועים. למרות מקומה הבלתי מעורער בקבוצה הפותחת של סצנת העיצוב העולמית, היא נעה תמיד בין השוליים החקרניים והחתרניים של עולם העיצוב, לבין המיינסטרים. באמצע שנות ה-70 היא עבדה עבור היצרנית המצליחה קרטל, אבל גם שימשה עורכת דעתנית של מגזין Domus ולקחה חלק בתנועות האוונגרד המהפכניות והמיתולוגיות של עולם העיצוב, Alchimia וממפיס. זה לא מנע מהיצרנית הנודעת Cappellini להציע לה עשר שנים אחר-כך, לשמש כמנהלת האמנותית שלה.
היא החלה את הקריירה שלה בארץ הולדתה, איטליה, אך היא נוודת קוסמופוליטית המתלהבת מעבודת הארטיזנים, במיוחד של דרום מזרח אסיה, שם התגוררה בעצמה במשך עשרים שנה: “אומנות ועבודת יד חייבות לייצר סינרגיה עם התעשייה ולהגיע לסינתזה”, אומרת האישה שהייתה מחלוצי סגנון השאבי-שיק.
אנחנו פוגשים אותה אצלנו כאן בנמל תל-אביב, באולם התצוגה החדש של BAXTER, בכדי לשמוע ממנה עדות ממקור ראשון – מהכן באנו ולאיפה כולנו הולכים.

היא מברכת אותי כאילו היינו חברות במשך שנים רבות ונותנת לי כרטיס ביקור בצורת דג.
ראיתי את האייקון של הדג שלך בהרבה עיצובים שעשית, מה הקטע שלך עם דגים?
נולדתי בחודש מרץ, אז אני מזל דגים. חייתי באסיה במשך שנים רבות, שם הדג הוא סמל למזל טוב. אני רוצה לבלות את חיי ליד המים, הגלים והצלילים שלהם מהפנטים. אז, את רואה, אני דג.
מה משך וגרם לך לעסוק אדריכלות ולעיצוב ?
בתחילה, לא כלום. רק רציתי לטייל בעולם ולהתנגד לדרך השמרנית שהמשפחה שלי רצתה שאבחר לקריירה שלי – הוראה והנדסה. אבל בסוף הוחלט על ארכיטקטורה והתחלתי להתעניין באדריכלות דרך תנועות אוטופיות, כגון Archigram בלונדון וArchizoom בפירנצה, שהיו קרובות יותר לעולם של אמנות מאדריכלות. המבנה, הקונסטרוקציה נתפסה אז כחשובה והצבעים והצבע לפחות חשובים, אנחנו היינו הראשונים שהבאנו אלמנטים דקורטיביים וגם עצבנו לראשונה רהיטים א-סימטריים.

את התחלת לעצב בזמן שנעשו ניסויים רבים בתחום. איזו תובנה חשובה יכול מעצב לקבל מתנועות כמו Alchimia וממפיס?
הן היו קוצ’ריות לחיים כמו גם פלטפורמות ליצירתיות רבה. הם לימדו אותנו להיות נועזים יותר ולקחת את החיים שלנו בידיים שלנו. אכן עלינו לשאול את עצמנו תמיד: יש בעולם צורה וזהות מסוימים שהולכים במגמה מסוימת, מה אנחנו יכולים לעשות כדי ליצור אוטונומיה משלנו? היום רק מעטים מהמעצבים עושים את התרגיל הזה. כל אחד מנסה לעשות את מה ‘שצריך לעשות’. יש חוסר זהות וביטחון. אנחנו היינו הרבה יותר נחושים, היה ברור לנו שאנחנו רוצים לעשות משהו אחר. רצינו לגלות נתיבים חדשים. אולי לא בדיוק למצוא “מה”, אבל ללא ספק הרעיון הכללי היה לדחוף את הגבולות. יש הרבה יותר קונפורמיזם עכשיו.
זה היה אז דור שונה?
אנחנו קיבלנו הרבה יותר אתגרים, עבדנו על פרויקטים שאף אחד לא משלם עבורם. ערכנו ניסויים שהיו באחריותנו בלבד ואני לא הייתי מקרה בודד בכך.

מהי שיטת העבודה של המעצבת Navone ?
לנסוע ולנדוד כל הזמן, כל יום, 24 שעות ביממה. זה יכול להיות כשיוצאים לחצר הבית או כשקוראים ספר. אני צוברת רעיונות ומושגים לתוך סיר היתוך גדול. אלמנטים מעטים הנדרשים בעת מימוש הפרויקט תמיד נמצאים על פני השטח. אני מתרכזת בעבודה ומוחקת את כל השאר. אני לא צריכה סגנון מסוים ששייך לי. אני רואה משהו שנותן לי השראה וזה מתחיל את תהליך המחשבה אצלי. לפעמים זה יכול להיות לאחר שנים אחר-כך, ואני משתמשת בזה באחד מהעיצובים שלי. רבים מהעיצובים שלי נעשים במקרה, כאילו בטעות, ולא במטרה ליצור משהו לייצור המוני. אני אוהבת לעצב ‘בטעות’, אני לא אעצב ספה בכדי שיוכלו למכור אותה. חלק מהדברים שאני עיצבתי בחיים שלי אף פעם לא היו בכדי למכור אותם, אלא רק למען העיצוב שלהם.
יש רגישות רבה בשימוש שאת עושה בצבע. מה היא הדרך האישית שלך בתפיסת צבע?
יש לי משיכה מוגזמת לצבעים קרים, כמו אלה של מים, אוויר וחוסר יכולת לקבל צבעי אדמה. אני אף פעם לא יכולה ללבוש או לקשט את הבית שלי בגווני אדמה. אני אוהבת צבעים לבנים, ירוק ים, אפור כחול. לגבי חומרים, אני תמיד מערבבת חומרים מנוגדים, במיוחד עץ, מתכת ונצרים.

איך נראה הבית שלך?
אני אוהבת את המטבח הפונקציונאלי שלי, הספות הענקיות, ספרים ומוסיקה. בבית שלי במילאנו יש כיור שיש עצום, ספסלי נירוסטה ואוסף של כוסות מכל רחבי העולם. הספות הן הדברים היחידים בבית שלי שעיצבתי. אני מאוד סקרנית והבית שלי מלא בדברים שאספתי – עתיקות, ממצאי שוק הפשפשים, יצירות של מעצבים צעירים שהתיידדתי.
מהו התפיסה שלך לאלגנטיות?
אולי זה שילוב של איזון, פשטות וחוסר שלמות. היכולת ללכת בנוחות בעולם שמקיף אותך, מבלי לאבד את הזהות שלך.

נניח היפותטית שהעולם עדיין במצב שהמעצב יכול לדמיין אותו: אילו צרכים וחלומות היית רוצה שיהיו לחברה?
אני לא רואה בימים אלה אנשים רבים החולמים, אלא להיפך. מצד שני יש ציפיות רבות מדי מהמעצב. אני חושבת שצריך להקדיש עצמנו לצרכים הבסיסיים והפשוטים של העבודה: לפתוח מסעדה טובה, לזקק בירה אורגנית או לאפות עוגות בעבודת יד. כיום הכל הפך להיות במטרה של להיות מעוצב ואני מוצאת את זה לא הוגן. שמעתי על עיצוב של אוכל, שזה מוזר ואבסורדי. איך אתה יכול ליישם את העיצוב בגבינה? בואו נשאיר את האוכל והעיצוב כל אחד במקומו. גבינה צריכה בראש ובראשונה להיות טובה ואז, לכל היותר, אתה יכול לחשוב על עיצוב האריזה שלה. בואו לא נבלבל את איכות המזון עם תקשורת.
מה לדעתך הנוסחה שתעזור למעצבים צעירים למצוא את הזהות שלהם?
אני מאמינה שזה בעיקר שאלה של סקרנות ותשוקה. בפוטנציה כל אחד יכול למצוא דרך משלו כיום. זה חסר טעם לחזור על משהו שקיים כברב-30 שנים של ההיסטוריה. קיימות אפשרויות חדשות רבות, טכנולוגיות, שפות וסימנים שיכולים לעשות בהם ניסויים שיגבשו שפה עיצובית של מישהו. אתה יכול להחליט להיות אומן, או להיות מעצב אינטרנט מתוחכם. אבל מטרה זו באמת צריכה לעניין אותך וצריך להיות לך להט להגשים את זה.
העיצוב היום כל כך שונה ממה שהיה לפני 30 שנה, כולם מעתיקים כל דבר בלי להתחשב בעיצוב נכון. אם הייתי צריכה לתת עצה, הייתי מייעצת להיות טובים מאוד בדבר אחד, לעולם לא להיות באמצע, להיות ממוצע זה להיות במקום צפוף מאוד.

מה היית עושה כיום אם היית חוזרת להיות בת עשרים?
הייתי נוטשת מיד את מילאנו, מסתכלת סביב וכנראה בסופו של דבר מוצאת עבודה בצד השני של העולם. הייתי מנסה בדרום מזרח אסיה, שם עבדתי במשך עשרים שנה, כי אני מוצאת שאירופה משותקת על ידי ההיסטוריה שלה וההרגלים שלה וזה מתחיל בבתי הספר. באסיה עיצבתי לחברות בהודו, אינדונזיה, תאילנד, וייטנאם והפיליפינים. יש להם עולם שלם של חומרים שאינם זמינים באירופה. אני אוהבת את המהירות של הונג קונג, את האנרגיה שלה ואת נכונותם של התושבים לנסות דברים חדשים. הונג קונג היא כמו ניו יורק על פני המים – זו הסביבה העירונית מעניינת ביותר בעולם. במשך כל חיי נסעתי המון, חייתי ונסעתי הלוך ושוב מהונג קונג לאיטליה, כך במשך 20 שנים. עכשיו אני גרה במילאנו, פריז והאיים היוונים. כל מקום משמש לי להשראה.
להיכן את יוצאת בטיול הבא שלך?
אני בקרוב אסע לפוקט, בתאילנד, איפה שעצבנו את הפנים של בית מלון חדש.