כך נושא הספר על כריכתו ציון בולט להיותו “ספר העיצוב הראשון לילדות וילדים”. במובן זה, זהו צעד פורץ דרך ואמיץ, מה גם שבר מימנה את הפקת הספר בעצמה – כל זאת ראוי להערכה גדולה.
בספר מתייחסת בר לדלת אמותיו של הילד, בתוך מרחב המגורים הכללי – חדר הילדים, המיקרוקוסמוס המכיל את חיי היומיום של הילדים, לצד חלומותיהם, את היצירתיות והביטוי האישי שלהם, לצד מילוי חובותיהם וציות לכללים (או מרידה בהם), כמו סדר וניקיון.
בר, מעצבת פנים במקצועה, מפרקת את כל המרכיבים העיצוביים של חדר הילדים – חלונות, וילונות, ריהוט, תאורה, צבעים וכדומה (גישה המחייבת תוכן עניינים ומספרי עמודים, החסרים בספר). כתב הכמויות הזה, שלא כמו במציאות, אינו מנסה לייצר בחירה אחת מושכלת בכל מרכיב, המשקללת עלות מול תועלת. במקום זה, בר מבקשת להמחיש לקוראת הצעירה את מגוון האפשרויות שעומד לרשותה, את מרחב הבחירה ולעודד בכך יצירתיות וחופש בחירה:

מה יתאים לתלות מעל שולחן המחשב “אולי כמה מדפים לספרים?
אולי אבחר לי תמונה מיוחדת?
אולי משהו ממש יצירתי שעשיתי בעצמי?”.

אך כל זאת יצירתיות במידה. הספר מעודד יצירתיות “בתוך הקופסא” ולא מחוצה לה, ללא מרידה בכללים, אלא דווקא שמירה עליהם, כי בסופו של דבר ילדים והחדר שלהם צריכים להיות “יפים, מסדרים ומעוצבים” (ציטוט מהספר).
זה ספר נחמד, לילדים נחמדים. בילבי, למשל, לא הייתה יכולה לגור בחדר כזה, כי היא יכלה לעשות כל מה שעולה על רוחה: למשל, לגרוב גרביים בצבעים שונים, לישון עם הרגליים על הכרית, בלי שיהיה לה אכפת בכלל מה חושבים עליה.
הספר מלווה באיורים, בהם מי שמלווה ומדריך את הקורא וממחיש לו או לה את המוסבר בטקסט, הוא כלב משפחה חביב וצמרירי, אך עלום שם. לדעתנו אם היה ניתן לו שם והוא היה מקבל התייחסות גם בטקסט, היה בכך כדי להעצים את המעורבות הרגשית של הקוראת בסיפור.
ספר העיצוב “החדר שלי”, הוא ספר חינוכי בדרכו, אשר בא בעיקר להעניק לילדים את הסכימות העיצוביות המשרתות את המבוגרים וההורים, בעיצוב מגורי המשפחה ולהכיל אותם על עיצוב חדר הילדים, בשפה ובצורה אשר תדבר לליבם.

“החדר שלי”, ספר העיצוב הראשון לילדות וילדים. מאת זיוה בר, מעצבת פנים. איורים: נתנאל כהן. הוצאה עצמית במסגרת “סער” הוצאה לאור. מחיר: 54 ש”ח.