במרכז התהליך עמדה ההבנה שכשם שהעיצוב מיטיב עם אנשים באשר הם, יש לו כוח להשפיע על החלקים הבריאים של המטופלים, ולתרום ולסייע להחלמתם.
תהליך התכנון לווה במחקר ארוך בעזרת אנשי מקצוע, המעצבת התלוותה אל הצוות הרפואי (הרופאים, המטפלים, האחיות ואנשי האחזקה) באינטראקציות השונות ובפעילויות המחלקה לאורך היום והתלוותה אל המטופלים.
בסדרת ראיונות אישיים וקבוצתיים, למדה המעצבת מה מציק להם, מה חסר, למה היו מייחלים ואיך היו רוצים לראות את המחלקה. אחת התובנות הבולטות שעלתה, היא הצורך בחללים קטנים ואינטימיים וחצרות טיפוליות נגישות ולא נעולות, שבהם יוכלו להרגיש מוגנים, מטופלים ובטוחים.

מתוך כבוד למטופלים, הקשבה ומחשבה על היומיום והרגעים הקטנים שהוא מזמן, יצא העיצוב לדרך, שמימושו הפך את מרחב המחלקה האפרורי ששידר “בית חולים” למרחב הבראה מואר וחמים.
החלל המרכזי הפך לפינות בעלות אפיונים ייעודיים גמישים. בקרבת הכניסה מוקמו נישות פתוחות אך אינטימיות למגוון פעילויות, בין היתר מפגשים בין מטפל למטופל (כאלה הדורשים השגחה של הצוות) ובין מטופל למבקריו, או פשוט מרחב מזמין לפעילות אישית שקטה כמו קריאת ספר בפינה שקטה.

בוטים

במרכז נמצאות פינות ישיבה לצפייה בטלוויזיה, למשחק ולפעילויות שונות. מבנה הכורסאות, העשויות מחומרים עמידים ובטיחותיים, חובק ומערסל את היושבים, והן מסודרות בפלחים של רבעי מעגל אך ניתנות לסידור מחדש לחצי מעגל או למעגל שלם בהתאם לצרכי הפעילות המחלקתית.
בהמשך המרחב תוכננו שלוש פינות מוזיקה אישיות להאזנה באוזניות, מתוך מכשיר מגע ששולב בקיר ומאפשר לכל מטופל לבחור את המוזיקה שהוא אוהב, ועמדות מחשב עמידות בפני תופעות של ונדליזם ונגישות 24/7.
חדר האוכל תוכנן בהשראת מסעדת דיינר, והישיבה היקפית אך גמישה וניתנת לסידור לפי הצרכים המשתנים.
סורגי החלונות והדלת הצרה הוחלפו בקיר זכוכית משוריינת עם דלת יציאה רחבה לגינה. אור רב בהרבה חודר כעת לחלל הסגור, והגינה הפורחת היא חלק מהנוף הנשקף ממנו.

עמדות מוזיקה

עמדות מחשבים

מבואת כניסה