הקומפוזיציה המונוליטית של הבית המשפחתי הדו-קומתי, באדריכלות האורגנית עם הצורות הטבעיות, לא הייתה משוללת קונטקסט אדריכלי והוא התקשר עם "בתי הבועה" שצצו כמו פטריות בדרום צרפת, על ידי אדריכלים כמו Jacques Couëlle, Joël Unal ו-Claude Häusermann-Costy.

וילה בדראן תוכננה עבור משפחה מהמעמד הבינוני, ברחוב סודן במוהנדיסין, אזור של המעמד הבינוני-גבוה, במערב קהיר. האתר היה במקור אדמה חקלאית רחבת ידיים ומסיבה זו, הפרויקט תוכנן בתחילה להיבנות באדובי, אך נבנה בסופו של דבר מבטון מזוין והושאר חשוף, עם גוון אדמדם. בקרי ראה עצמו כחלוץ אדריכלות בטון באותה עת וצידד בגמישותו של הבטון ויכולתו להתאים עצמו לדרישות התיכנוניות. הוא האמין שנפלסטיות של הבטון, מאפשרת ליצור מראה של בית מלבני בוץ מצרי מפורסם. לבקרי וחסן פתחי, אבי אדריכלות לבני הבוץ המודרנית במצרים, הייתה מערכת יחסים קולגיאלית של הזנה הדדית.
שמונה שנים לאחר בניית הבית, הוא נמכר בשל הטרחה בהתאמת רהיטים לקירות המעוגלים וחוסר היכולת להשתמש בחפצים מלבניים. עם השנים, וילה בדראן, שנועדה לסמל מרד נגד הצורה הסטנדרטית של המודרניזם שהשתלטה על הבירה, ננטשה ונמצאה במצב גרוע מאוד. הבית נמכר והפך למסעדה. חדרי השינה, שהיו ממוקמים בקומת הקרקע, נהרסו וחללים חדשים שנוספו, השחיתו את הגימור המקורי של החזית החיצונית.
בקרי היה האדריכל שתכנן את בקתת הקיץ של הנשיא אנואר אל-סאדאת, באל מונטזה, אלכסנדריה, המשמשת כיום כסוג של מוזיאון עם תצוגת מפעל חייו של בקרי, שהלך לעולמו.