צבעים בהירים, כמו הכחול העז של גרם המדרגות, יוצרים ניגוד מכוון עם המבנה ההיסטורי, ומדגישים את עקבותיו ששרדו. האפסיס, המוקדש כעת לפסנתר, הופך ללב הסמלי של החלל, וממזג אמנות עם רוחניות. מבחוץ, לא בוצעו שינויים: צמחייה קיימת ונופים ממוסגרים של הנוף מחזקים את הדיאלוג בין אדריכלות לטבע.
שמו של המקום Pailunga פירושו "קש ארוך" המזכיר את אופיו הפראי של האזור. הכנסייה הקטנה שימשה בעבר כמרכז ליטורגי וחברתי לקהילה הסובבת: בכל יום ראשון נערכה כאן מיסה.
הבית החדש נתפס לא רק כבית מגורים פרטי, אלא כמרחב המוקדש לאמנות ויצירה – מקום פתוח לסדנאות ואירועים תרבותיים, המועמד לרשות האמנים והיוצרים המחפשים קשר עם הטבע וקצב איטי יותר, הרחק מהחיים העירוניים.

Photographer: Carlotta Di Sandro