הפרויקט Casa San Francisco מושרש בהיסטוריה של הנזירים הפרנציסקניים אשר במאה ה-16, הכניסו את גידול הגפנים למקסיקו. מאמץ מיסיונרי זה הביא עמו לא רק את הגפן אלא גם דרך לתפוס את המרחב: אדריכלות מנזרית מפוכחת וחיונית המוקדשת להרהור ולשקט. במפגש זה בין רוחניות לאדמה, גאריביי מוצא את נקודת המוצא לעבודה זו.
הבית שנבנה על קצה כרם, שואב השראה מהקצבים הטבעיים של היין – צמיחתו, התבגרותו ומנוחתו – כדי לעצב אדריכלות שחוגגת את האיטיות. בית המגורים מורכב מחמישה כרכים הנפתחים אל גנים שונים ואל האופק הרחוק של השדות, בעוד מסדרון רוחבי – כמעט נזירי – מחבר את החללים תחת רצף של אורות וצללים המזכירים את הקלויסטרים של תקופה אחרת.
החומרים שנבחרו – אבן מקומית, שיש מקסיקני לא מלוטש, סיד מיושם ידנית – מבטאים רצון לקביעות ולאמת. הבית הוא מפוכח, מונוליטי, כמעט מינרלי. צבעו מתמזג עם האדמה, ומעבר העונות משנה אותו לאט לאט, כמו יין המתיישן בדממה. בפנים, רהיטי עץ אלון ותאורה חמה מעוררים את אווירת המנזרים מהמאה ה-16, שבהם האור עצמו היה חומר.
חיפוש זה אחר המהותי מתחבר באופן בלתי נמנע למורשתו של לואיס בראגן, אמן הרגש האדריכלי וההתבוננות הפנימית. ב"קאסה סן פרנסיסקו" מהדהד את אמונתו ש"הזמן גם צובע", ושהיופי אינו שוכן בשלמות אלא בעקבות שהותירו החיים. עבודתו של גאריבי משוחחת עם מורשת זו, מפרשת אותה מחדש מנקודת מבט עכשווית ומקסיקנית עמוקה.

Project: Casa San Francisco
Location: San Miguel de Allende (México)
Completed: 2025
Photography: César Belio