גם המציאות הביטחונית השפיעה על הבחירה בבית החדש. המשפחה חיפשה בית פרטי שבו יוכלו ליהנות ממרחבים גדולים יותר, אך גם מממ"ד הממוקם במרתף ויכול לתפקד בעת הצורך כמרחב מוגן נוח לשהייה. הבית שמצאו בהוד השרון משתרע על פני כ־360 מ"ר ושלוש קומות, אך היה רחוק מאוד מהסגנון ומאורח החיים שלהם: בית בן כ־25 שנה, שתוכנן בסגנון כפרי עבור משפחה בוגרת אחרת.
"אמנם הכרתי אותם היטב מהפרויקט הקודם, אבל הפעם פגשתי משפחה שנמצאת בשלב אחר בחיים", מספרת בר־חן. "היה לי חשוב לא רק לשנות את המראה של הבית, אלא לתכנן אותו מחדש בהתאם לאופן שבו הם חיים היום. מבחינתי, הצרכים של הדיירים הם תמיד נקודת המוצא".
השיפוץ היה מסיבי. למעט האלומיניום וגרם המדרגות, כמעט הכול בבית הוחלף, וחלקים ממנו עברו גם שינויים תכנוניים משמעותיים. אחד המרכזיים שבהם התרחש במרתף, שחולק לשני אזורים עצמאיים. הראשון הוא יחידת ממ"ד הכוללת מטבחון, סלון ומקלחת. בשגרה היא משמשת לאירוח חברים ובני משפחה, ובשעת חירום יכולה לאפשר שהייה נוחה וממושכת במרחב המוגן.
בחלקו השני של המרתף תוכננה יחידה מלאה עבור הסבתא. במקום חדר שינה שמתווסף לבית כפתרון נקודתי, בר־חן ביקשה ליצור עבורה סביבת מגורים עצמאית של ממש. היחידה כוללת מטבח עם כל הפונקציות הדרושות, סלון, עמדת מחשב, אחסון למעילים, חדר כביסה ושירות וכן סוויטת שינה ובה ארון גדול, שידת איפור וחדר רחצה. כך יכולה הסבתא ליהנות מפרטיות ומעצמאות, ובמקביל להישאר חלק מחיי המשפחה.

האיזון בין פרטיות לבין משפחתיות הפך למעשה לאחד העקרונות המרכזיים בפרויקט. דווקא משום שמדובר בבית גדול בן שלוש קומות, היה חשוב למנוע מצב שבו כל אחד מבני הבית מתנהל באזור נפרד. קומת הקרקע הוקדשה כולה לחללים המשותפים ובה סלון רחב ידיים עם מערכת ישיבה גדולה וקיר טלוויזיה דומיננטי, שתוכננו סביב הישיבה המשותפת בסופי השבוע.
המטבח הוא מטבח פעיל במיוחד, ולכן נדרש לספק מקומות אחסון רבים מבלי ליצור תחושה עמוסה. בר־חן ביקשה לייצר חוויה הפוכה לחלוטין מזו שהייתה במטבח הקודם, שלדבריה "חנק" את החלל. היחידות תוכננו במראה מינימליסטי וחלקן מנותקות מהקירות, כך שלמרות נפח האחסון הגדול נשמרת תחושה קלה ונקייה. בנוסף תוכנן חדר מזווה המופרד מהמטבח בדלת זכוכית שחורה.
לבקשת בעלת הבית נבחר למטבח משטח כהה, בעוד החזיתות קיבלו גוון דמוי מתכת שמשתנה בהתאם לכיוון שממנו מביטים בו ולתאורה בחלל. מנגד, בפינת האוכל הסמוכה נבחר חומר אבן בהיר שמכניס אור ומאזן את הכהות של המטבח. מכיוון שפינת האוכל ממוקמת בתוך אלמנט אדריכלי מעוגל, נבחר עבורה שולחן עגול – בחירה שממשיכה גם ברמה הרעיונית את הרצון לחזק את המפגש המשפחתי.
שינוי תכנוני משמעותי נוסף בוצע בקומה העליונה. חלל כפול שהיה פתוח נסגר באמצעות חיזוק הקונסטרוקציה ויציקת בטון, ובשטח החדש יצרה בר־חן חדר עבודה זוגי ובו שתי עמדות מקבילות. הפתרון מאפשר לשני בני הזוג לעבוד מהבית במקביל, מבלי שעבודה תזלוג אל חדרי השינה או אל החללים הציבוריים.

גם סוויטת ההורים תוכננה מחדש, ובמרכזה אחד החלומות של בעלת הבית – חדר ארונות גדול ומפנק. חדר הארונות המקורי היה צר וקטן, ולכן בר־חן הרסה קירות והגדילה אותו משמעותית. את חדר הארונות, היא תכננה כמערכת אחסון מפורטת שמותאמת להרגלי היום־יום של בני הזוג וכוללת שפע של מגירות, אזורי תלייה ומדפים וכן שני ארונות צרים המשולבים בדלתות מראה ומיועדים בין היתר לאחסון נעליים. במרכז החלל הוצב הדום מרופד שמאפשר ישיבה בזמן ההתארגנות ומשמש גם להנחת בגדים.
העיצוב של חדר הארונות ממשיך את השפה השקטה של הבית, אך מקבל אופי באמצעות עץ כהה שבעל הבית אהב במיוחד. חזיתות זכוכית גלינה ופרזול בגוון קפה מעניקים למערכת של דלקוב מראה אלגנטי ומינימליסטי. דווקא בחלל שנדרש להכיל כמות גדולה של פריטים, התכנון המדויק מאפשר לשמור על תחושת סדר ולא להפוך את האחסון לעומס ויזואלי.
גם בחדר הרחצה של הבנות המתבגרות התכנון נולד מתוך החיים עצמם. כדי לצמצם את "מלחמות השליטה", כפי שמגדירה זאת בר־חן בחיוך, תוכננו עבורן שני ארונות אמבטיה נפרדים, כך שלכל אחת מקום משלה להתארגנות, לאחסון ולשמירה על הסדר.

חדר הארונות מבית דלקוב תוכנן כמערכת אחסון מפורטת שמותאמת להרגלי היום־יום של בני הזוג

לא כל מה שהיה בבית נזרק. מערכות המיזוג בחלל הציבורי היו במצב טוב, ובמקום להחליף אותן ולהגדיל את עלויות השיפוץ, נדרשה בר־חן למצוא דרך לשלב אותן בשפה החדשה. תעלות פח מגושמות והנמכות גבס מדורגות יצרו במקור תקרה עמוסה. לאחר פירוקה התגלה גובה שאפשר ליישר את התקרה באמצעות הנמכת גבס חדשה ולשלב פתחי מיזוג מסוג "רונה", תוך שמירה על המערכת הקיימת ועל המראה המינימליסטי.
העובדה שבני המשפחה בחרו בבר־חן בפעם השנייה העניקה לה לדבריה חופש יצירתי גדול במיוחד. הם הגדירו את הצרכים, אך בכל הנוגע לשפה העיצובית נתנו לה יד חופשית. אולי משום כך, הפרויקט הזה אינו רק סיפורו של בית שעבר שיפוץ מסיבי. הוא מדגים עד כמה בית צריך לדעת להתבגר יחד עם האנשים שחיים בו – ולהשתנות כשהמשפחה משתנה.

עיצוב פנים: שגית בר־חן | צילום: אלעד גונן | חדר ארונות: דלקוב