המהלך הראשון של זליג היה גם זה שהכתיב במידה רבה את המשך התכנון: ביטול שירותי האורחים הסמוכים לכניסה. ברגע שהקירות ירדו, הכניסה נפתחה, המבט המשיך אל תוך הבית ונוצרה אפשרות לארגן מחדש את כל החלל הציבורי. דווקא הוויתור על חדר קיים אפשר לה להעניק יותר מקום למטבח, לפינת האוכל ולסלון וליצור ביניהם קשר טבעי יותר.
אחת ההחלטות המשמעותיות הנוספות של זליג הייתה להעביר את המטבח ממקומו. בתכנון החדש הוא הפך ללב הפעיל של הבית, כזה שמאפשר לבשל ולהכין ארוחה ועדיין להיות חלק ממה שקורה בסלון, ליד שולחן האוכל או במרפסת. קיר גבוה מרכז את המקרר, התנורים והאחסון, מתחת לחלון נמתח אזור עבודה ובמרכז נמצא אי גדול המשמש לבישול, הכנה, אחסון וישיבה יומיומית. בקצהו שולבה מסגרת מתכת שחורה ובצדו מקרר יין.

 

 

 

זליג בחרה לשלב חזיתות עץ אלון טבעי עם לבן ומשטחים בהירים, וכך לשמור על מטבח מואר ונקי מבלי לוותר על חמימות. העץ ממשיך ממנו אל שאר הבית והופך לאחד החומרים שמחברים בין החללים השונים.
בבית שבו חיים חמישה אנשים, אחסון היה מבחינתה חלק מהותי מהתכנון. עם זאת, במקום להעמיס את הדירה בארונות, זליג תכננה את רובו כחלק מהנגרות. בפינת האוכל, למשל, קיר שלם הפך ליחידה שמשלבת ספסל עץ ארוך, מגירות עמוקות, ארונות גבוהים ונישה פתוחה. כך מתקבלים גם מקומות ישיבה נוספים וגם הרבה אחסון, בלי להכניס לחלל עוד ועוד רהיטים.

 

 

 

 

אותה גישה ממשיכה בסלון. זליג שמרה את מרכזו פתוח ובחרה ברהיטים בעלי נוכחות רגועה: ספה בהירה, מזנון עץ ארוך ונמוך, כורסה ושולחן שחור. ליד החלון היא ניצלה אזור צר לטובת ספרייה פתוחה לספרים ולחפצים של המשפחה. השטיח והווילונות מוסיפים רכות, והפתחים הגדולים לכיוון המרפסת מכניסים אור ומחזקים עוד יותר את תחושת המרחב.
גם פלטת החומרים נשמרה מצומצמת בכוונה. לבן ואפור בהיר משמשים כרקע, העץ מכניס חמימות והשחור מופיע בפרטים קטנים – בגופי התאורה, בידיות, בפרזול ובמסגרות. זליג ביקשה ליצור בית עכשווי אך לא טרנדי מדי, כזה שלא יהיה צורך לשנות בעוד כמה שנים רק משום שהאופנה השתנתה.
החשיבה הפרקטית ממשיכה גם בחדרים. באחד מהם ניצלה זליג נישה קיימת לטובת פינת עבודה בנגרות, עם משטח רחב ומדף פתוח, וכך השאירה את מרכז החדר פנוי. בחדר השינה היא בחרה בירוק־אפור עמוק לקיר המיטה, לצד פרקט, עץ וטקסטיל בהיר. דלת הזזה בגוון הקיר מובילה לחדר הרחצה וחוסכת את המקום שדלת רגילה הייתה דורשת.

 

 

 

 

בחדרי הילדים היה חשוב לה ליצור חללים שמתאימים להם עכשיו, אבל יוכלו להשתנות יחד איתם. בחדר המשחקים מוקמו רהיטים ומדפים נמוכים ונגישים, שולחן ליצירה ומסילה להצגת ציורים ועבודות מתחלפות. בחדר התינוק נבחרה מעטפת רגועה של עץ בהיר, טפט עדין וטקסטיל רך, שאינה "תינוקית" מדי ולכן יכולה להמשיך איתו גם בהמשך.

 

 

 

 

השיפוץ כלל תכנון מחדש של מערכות החשמל, התאורה והאינסטלציה, החלפת הריצוף בחלל הציבורי, התקנת פרקט בחדרים וכמות גדולה של נגרות בהתאמה אישית. אבל הסיפור המעניין בפרויקט של זליג הוא דווקא לא כמה היא הוסיפה לדירה, אלא היכולת לזהות מה מפריע לה לעבוד נכון.
בסופו של דבר לא נוסף כאן אפילו מטר. להפך, חדר אחד נעלם. אבל דווקא ההחלטה של ליאת זליג לוותר עליו, להזיז את המטבח, לפתוח את החלל ולתכנן את האחסון כחלק מהבית, גרמה לאותה דירה להרגיש גדולה, פתוחה ונינוחה הרבה יותר – ובעיקר מותאמת באמת לחיים של המשפחה שחיה בה.

מעצבת פנים: ליאת זליג
צלם: יונתן תמיר