בלב יער גשם שופע באזור סאנשיין קוסט שבאוסטרליה, בין עצים גבוהים וירוק אינסופי, מסתתר בית שנראה כאילו נשלף מתוך חלום. זהו בית הבועות של Cath Wild – פסלת במקצועה, שהחליטה לקחת את היצירתיות שלה צעד אחד קדימה, ולבנות לעצמה בית שלם, מאפס.

הכול התחיל מחלום. במשך שנים נשבתה Cath Wild בקסמם של מבנים אורגניים ועגולים, השראה שמצאה בין היתר בבית כיפה יוצא דופן בתאילנד שנבנה על ידי Steve Areen. אבל אצלה, האהבה לצורות לא שגרתיות הייתה עמוקה יותר – כמעט גנטית. היא גדלה בממגורה שהוסבה לבית, חיה בבית משושה, והוריה אף ניהלו עסק לבתי עץ.
בשנת 2020 היא למדה לעבוד עם חומר בשם Aircrete – בטון קל ואוורירי שמכיל מיליוני בועות זעירות. החומר הזה, עמיד לאש, לרוחות חזקות ולטרמיטים, הפך לבסיס הפרויקט השאפתני שלה: הבית הראשון באוסטרליה שקיבל אישור רשמי לבנייה מהחומר הזה.

הדרך לשם לא הייתה פשוטה. על שטח של כ-8.5 דונם בעיירה פלאקסטון, היא בילתה שנים בהתמודדות עם בירוקרטיה, אישורים ודרישות הנדסיות. רק לאחר שהקרקע הוכשרה והיסודות הונחו, החלה היצירה האמיתית – בניית כיפות מעוגלות, קשת אחר קשת, לבנה אחר לבנה.
יחד עם בני משפחה, היא ייצרה בעצמה כמעט 6,000 לבני Aircrete. בכל יום נוצקו עשרות לבנים מתערובת פשוטה יחסית של מלט, מים וסבון כלים – חומר גלם צנוע שהפך למבנה מרהיב. “זה היה כמו לבנות פאזל ענק,” סיפרה, “לבנה אחר לבנה, עד שזה קם לתחייה”.

לאורך הדרך היא לא הייתה לבד לגמרי – מתנדבים הצטרפו בשלבים שונים, ובעיקר כשהגיע הזמן לצפות את הכיפות ולתת להן את המראה החלק והייחודי. ועדיין, רוב העבודה נעשתה בידיה.
נקודת מפנה הגיעה כשזכתה במענק של פלטפורמת Airbnb במסגרת יוזמה לעידוד מקומות לינה יוצאי דופן. הסכום שקיבלה אפשר לה להוסיף אלמנטים שלא תכננה בתחילה – קירות אבן, משטחי עבודה איכותיים ושדרוגים עיצוביים.
אחרי שלוש שנים של עבודה פיזית ומאבק מנטלי לא פשוט, הבית הושלם. מבפנים, מדובר בחלל מואר ופתוח, עם תקרות כיפה גבוהות, חלונות עגולים, וריהוט ממוחזר שנבחר בקפידה. ארבע כיפות יוצרות יחד בית שלם – סלון, מטבח, חדרי שינה וחדר רחצה, כולם עטופים באסתטיקה ייחודית.

אבל הסיפור לא נגמר שם. בתחילה השכירה Cath Wild את הבית דרך Airbnb, אך לאחר כשנה נאלצה לסגור את הפעילות בשל קשיים כלכליים. כיום הבית מושכר באופן פרטי, והיא כבר חולמת על הפרויקט הבא – פארק פסלים שייבנה גם הוא מאותו חומר יוצא דופן. “האתגר הגדול ביותר,” הודתה, “היה פשוט להמשיך. יום אחרי יום, לבנה אחרי לבנה. זה היה מרתון”.
והבית? הוא עומד שם עד היום, בלב היער – עדות חיה למה שאפשר ליצור כשדמיון, התמדה וקצת בטון עם בועות של סבון כלים נפגשים.



















